ע"פ 1725/06

תקציר

לאחר בחינת הטיעונים שהוצגו, הראיות והתיק המקורי שהונח בפני בית המשפט המחוזי, מחליט השופט לדחות את הערעור. טענותיו של המערער כנגד ממצאי המהימנות ושאלות עובדתיות של בית המשפט המחוזי אינן צלחות, שכן לערכאה נמוכה יותר יש רושם ראשוני וגישה לעדויות עדים ולראיות. השופט מגיע למסקנה כי אין מקום להתערב בממצאיו של בית המשפט המחוזי באשר למהימנות גרסתו של המערער לאירועים. המערערת הודתה כי התכוונה לדקור שוטר יהודי כאקט של התנגדות למה שהיא רואה ככיבוש, ודבריה שלה סתרו את טענותיה בדבר אי אשמה. השופט מאשר את דחייתו של בית המשפט המחוזי את גרסת המערער לאירועים, וקובע כי היא עוגנה כראוי בראיות. באשר לגזר הדין מציינת השופטת כי ערכאות הערעור אינן ששות להתערב אלא אם נפלה טעות או חריגה משמעותית מאמות המידה המקובלות בענישה. במקרה זה מסכימה השופטת עם גזר דינו של בית המשפט המחוזי, ומדגישה את הצורך בעונש מרתיע חמור למי שינסה לפגוע בכוחות הביטחון באקלים הביטחוני הנוכחי בישראל. גזר דינו של בית המשפט המחוזי, המאזן בין ההרתעה לבין נסיבותיו האישיות של המערער, הוא סביר ואינו מצדיק התערבות. לפיכך, מציעה השופטת לדחות את הערעור כולו, וכן להמליץ לשירות בתי הסוהר לעשות מאמצים לשבץ את המערערת בתוכנית טיפולית שתסייע לשילובה עם שחרורה. השופטת א' פרוקצ'יה והשופטת א' ארבל מצטרפות להחלטה.