סע"ש 58006-06-20

תקציר

התובעת, עובדת הנתבעת מזה 24 שנים, טענה להתעללות ואפליה כלפיה בשל מצבה הבריאותי שהובילו לפיטוריה. טענת ההתעמרות כללה התעמרות כללית מצד שלושה מעובדי הנתבעת, תוך יצירת סביבת עבודה עוינת. עוד טענה התובעת כי הנתבע לא יידע אותה על הסיבות לבריונות ולפיטוריה בסופו של דבר, ובכך פגע בזכותה למשפט הוגן. טענת ההפליה התבססה על מצבה הבריאותי של התובעת, שכן היא חלתה בסרטן ונאלצה לעבור טיפולים שהשפיעו על תפקודה בעבודה. הנתבעת טענה כי התובעת לא הוכיחה את ההתעמרות, וכי הפעולות שננקטו כלפיה היו חלק מפררוגטיבה ניהולית או קונפליקטים שגרתיים במקום העבודה. באשר לטענת הקיפוח, טענה הנתבעת כי התובעת לא הביאה ראיות למוגבלותה ולא הודיעה לחברה על הצורך בהתאמות בשל מצבה. בית המשפט מצא כי בעוד מנהליה של התובעת היו מודעים למצבה הבריאותי, הנתבעת לא התייחסה די הצורך לטענותיה לאפליה. עוד מצא בית המשפט כי ניסיונותיה של הנתבעת לשבץ את התובעת בתפקידים חלופיים אינם מספיקים ואינם עולים בקנה אחד עם מוגבלותה, המהווה הפליה לפי חוק השוויון לאנשים עם מוגבלות. לפיכך, פסק בית המשפט לטובת התובעת ופסק לה 60,000 ₪ בגין נזק לא ממוני עקב אפליה ו-80,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין, וכן 20,000 ₪ בגין שכ"ט עורך דין. בית המשפט דחה את תביעת התובעת לשכר שלא שולם בתקופת היעדרות, ומצא כי דרישת הנתבעת לחוות דעת רפואית מוצדקת.