עש"א 67371-11-22

תקציר

פסק הדין דוחה את ערעור המערערת על החלטת הממונה. המערערת לא התנגדה לסמכותו של הממונה לשמוע את התביעה בתחילה, אלא העלתה את הטענה לאחר הגשת ראיות המשיב, אותן דחה הממונה בצדק מחמת חוסר יעילות פרוצדורלית. המערער טען כי נציג הבנייה אישר לו לנכות את התשלום ששילם לעורך דינו מחובו למשיב, אך המפקח, שהחלטתו התקבלה, דחה טענה זו, בנימוק של היעדר הוראת קיזוז כללית בחוק המקרקעין והעובדה שהחובות אינם הדדיים. עוד נמצא כי הנציגות נעדרת סמכות לפטור את המערער מתשלום חלקו בהוצאות, והאסיפה הכללית לא יכלה לשנות בדיעבד את התקציב שאושר. בית המשפט דחה גם את טענת המערערת בדבר דמי חניה לא עקביים, שכן היא לא הועלתה בעבר והתבססה על פרשנות שגויה של הסכם הניהול. בפסק הדין לא הוזכר כל אישור תקציב על ידי האסיפה הכללית, והמערערת לא חלקה על תנאי הסכם הניהול. לבסוף, נדחו גם הטענות כי חברת הניהול פעלה שלא כדין, שכן למערערת היו אפיקים אחרים לטפל בנושאים אלה והיא לא יכלה לסרב לשלם דמי אחזקה בגללם. בהתחשב בנקודות אלה, הערעור נדחה, והמערערת חויבה בהוצאות המשיב.