רע"א 1852/08

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם. המאבק המשפטי הממושך החל בתביעת נזיקין בסך 156,760 ₪ בגין נזקים שנגרמו לחנות בבעלות המבקשים, שתבעו ארבעה נתבעים: נציגי בעלי הדירות בבית משותף ברמת גן, עיריית רמת גן, נציגי בעלי עסקים מקומיים וחברת מוגהם. נציגי בעלי הדירות והעסקים לא הגישו כתב הגנה, מה שהוביל לפסק דין נגדם על מלוא סכום התביעה בתוספת הוצאות ושכר טרחת עורך דין. פסק דין זה אושר מאוחר יותר הן על ידי בית המשפט המחוזי והן על ידי בית המשפט העליון. בינתיים המשיכו המבקשים בתביעתם נגד העירייה ומוגהם. בסופו של דבר פסק בית משפט השלום לטובת המבקשים, חייב את העירייה לפצות אותם על נזקיהם, ודחה את התביעה נגד מוגהם. עוד קבע בית המשפט כי פסק דין זה אינו פוטר את הנתבעים האחרים מאחריותם, וחזר על הסולידריות עם פסק הדין המקורי. אלא שפסק דין זה גרם לבלבול בנוגע לנציגי בעלי הדירות, והוביל אותם להגיש בקשת רשות ערעור, שבית המשפט המחוזי התייחס אליה כאל ערעור, ולאחר מכן התקבלה. בית המשפט המחוזי קבע כי החלטת בית משפט השלום צריכה לכלול רק את החלק האופרטיבי של פסק הדין, וכי לפסקי דין קודמים אין מקום בפסק הדין. לאחר מכן הגישו המבקשים בקשה לחופשה כדי לערער לבית המשפט העליון, אך בסופו של דבר לא צלחה. שופט בית המשפט העליון הסכים עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולא ראה כל טעות משפטית, וכן מצא כי עניינם של המבקשים לא עורר שאלות עקרוניות או משפטיות מעבר לתחום הצדדים המעורבים. השופט הגיע למסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור, והורה למבקשים לכסות את שכר טרחת עורך הדין של נציגי בעלי הדירות ובעלי העסקים.