ת"פ 27173-10-18

תקציר

הנאשמים הורשעו בשורה של עבירות על תקנות הבטיחות באתר בנייה וביקשו להימנע מהרשעה, צעד חריג, בנימוק שרשלנות רשויות החקירה בניהול ההליך מצדיקה זאת. עם זאת, בית המשפט דחה את בקשתם, שכן קבע כי ההרשעה לא תפגע קשות בשיקום הנאשמים וכי העבירות, שהיוו סיכון לביטחונם הפיזי של העובדים, חמורות דיאן כדי להצדיק הרשעה ללא יוצא מן הכלל. לקראת גזר הדין פעלה השופטת לפי מנגנון בן שלושה שלבים: ראשית, היא קבעה כי ריבוי העבירות מהווה אירוע אחד. לאחר מכן, היא חישבה את טווח הענישה הראוי, בהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו, בחומרת העבירות ובנסיבות ביצוען, שכללו את מניעיהם הכלכליים של הנאשמים וזלזול בחוק. השופט קבע את טווח הענישה לנאשם העיקרי על 25%-50% מהקנס המקסימלי ולנאשם השני במחצית מכך. לבסוף, בשלב גזר הדין התחשב השופט בגורמים שאינם קשורים לעבירה, כגון היעדר עבר פלילי של הנאשמים, הקפדה נוכחית על נהלי הבטיחות והשפעת העונש על משפחותיהם. היא הטילה על הנאשם העיקרי קנס בסך 71,400 שקל, שישולם בתשלומים, לצד התחייבות לשלוש שנים להימנע מביצוע העבירות. על הנאשם השני הוטל קנס מופחת בסך 35,700 ₪ והתחייבות דומה. השופט דחה את טענות הנאשמים בדבר רשלנות וניגוד עניינים כבלתי מוכחות ובלתי רלוונטיות לאור הכרעת הדין באשמה.