רע"א 58220-09-25

תקציר

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, ניתנה החלטה בבקשת רשות ערעור (רע"א 58220-09-25) על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר דחתה בקשה למחיקת ראיות שהוגשו על ידי המשיבה, רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י"). **רקע עובדתי:** המבקשות, חקלאים ממושב עין הבשור, תבעו את רמ"י בטענה להפרת הסכם פיתוח מ-2002, שנועד להקמת חוות לולים על קרקע חקלאית, אשר אמור היה להפוך להסכם חכירה ל-49 שנים. המבקשות טענו כי הוסכם על מציאת קרקע חלופית, אך רמ"י נמנעה מלהקצות להן קרקע למרות קבלת כל האישורים. הן עתרו לצו עשה ולאכיפת התחייבויות רמ"י, וכן לפיצויים על הפסדי רווחים. רמ"י טענה כי יש לדחות את התביעה על הסף, הכחישה הפרת חובות והתחייבויות, והכחישה את קשר סיבתי לנזקים הנטענים. במסגרת הגשת הראיות, רמ"י הגישה תצהיר וחוות דעת אקטוארית, אשר כללו את הטענה כי אובדן הרווחים הנטען הוא למעשה "רווח נדחה", שכן תקופת החכירה הכוללת (49 שנים) לא קוצרה, אלא רק מועד תחילת הפעילות נדחה. **טענות המבקשות בבקשת רשות הערעור:** המבקשות טענו כי טענת "הרווח הנדחה" מהווה הרחבת חזית אסורה, שכן היא לא נכללה בכתב ההגנה, כוללת טענות עובדתיות ומשפטיות חדשות, ולא ניתנה להן הזדמנות להתייחס אליה. לטענתן, ההכחשה הגנרית של הנזקים בכתב ההגנה אינה מספיקה כדי לבסס טענה זו בשלב הראיות, במיוחד לאור היות רמ"י רשות ציבורית. כמו כן, טענת הרווח הנדחה סותרת את טיעוני רמ"י בכתב ההגנה, לפיהם אין למבקשות זכות קנויה בקרקע החלופית. **ההחלטה של בית המשפט העליון (השופטת רות רונן):** בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור. 1. **שיקול דעת הערכאה הדיונית:** השופטת רונן הדגישה כי לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בניהול ההליך, ובפרט בהחלטות ביניים הנוגעות להרחבת חזית. ערכאת הערעור תיטה שלא להתערב אלא במקרים חריגים של חוסר סבירות או חשש לעיוות דין. 2. **ריפוי פגיעה דיונית:** בית המשפט ציין כי חלק ניכר מנימוקי המבקשות התבססו על הפגיעה בזכויותיהן עקב אי-מתן אפשרות להתייחס לטענת הרווח הנדחה. אולם, זמן קצר לאחר הגשת בקשת רשות הערעור, בית המשפט קמא נעתר לבקשת המבקשות להגיש ראיות משלימות (חוות דעת חשבונאית ושמאית). בכך, למעשה, "נרפא" חלק ניכר מהפגיעה הדיונית הנטענת, שכן המבקשות קיבלו הזדמנות להשלים את טיעוניהן. 3. **הגדרת הרחבת חזית:** בית המשפט פירט את הכלל האוסר על הרחבת חזית, שמטרתו למנוע הפתעה ועיוות דין. עם זאת, הפסיקה פירשה כלל זה בגמישות, כאשר הדגש הוא על המחלוקת המהותית שהונחה בכתבי הטענות. אם טענה חדשה אינה חורגת באופן מהותי מהמחלוקת המקורית, וניתנת לה הזדמנות הולמת להתייחס אליה, הדבר אינו מהווה בהכרח הרחבת חזית אסורה. 4. **יישום לעובדות המקרה:** * **תקופת החכירה:** בית המשפט קבע כי הטענה לגבי תקופת החכירה המקסימלית (49 שנים) אינה מהווה הרחבת חזית אסורה, במיוחד לאור כך שהמבקשות עצמן טענו לתקופה זו בכתב התביעה. ההתייחסות ל"מקסימום" הוא "דיוק" ולא הרחבה מהותית. * **הכחשת הנזקים:** טענת הרווח הנדחה היא נגזרת של תביעת הנזקים שהוגשה. רמ"י הכחישה את הנזקים באופן גורף, ובמסגרת זו, לגישת בית המשפט, הייתה רשאית להציג את הפרשנות שלה לגובה הנזק (או היעדרו) באמצעות חוות דעת מומחה. המחלוקת על שיעור הנזק, כאשר הוא נדחה כטיעון משפטי-אקטוארי, נופלת בגדר התקנות. * **מניעת עיוות דין:** בית המשפט הדגיש כי גם אם הייתה פגיעה דיונית מסוימת, הרי שהיא תוקנה על ידי בית המשפט קמא שאפשר למבקשות להגיש ראיות משלימות. לכן, אין מקום להתערבות ערכאת הערעור. 5. **טענות נוספות:** בית המשפט דחה טענות נוספות של המבקשות שנגעו למסמכים אחרים או לטענות אפשריות של רמ"י בהמשך ההליך, והבהיר כי בקשת רשות הערעור מתמקדת אך ורק בשאלת הרחבת החזית. **הכרעה:** בקשת רשות הערעור נדחתה. המבקשות חויבו בהוצאות רמ"י בסך 7,000 ש"ח.