ע"א 4380/07

תקציר

הערעור והערעור שכנגד נובעים מפסק דין לטובת גנן בן 58 שנפצע בתאונת דרכים. פסק הדין המקורי פסק למשיב סך של 141,413 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין. שני הצדדים ערערו על פסק הדין. המערערים טענו כי פסק הדין המקורי העריך יתר על המידה את נכותו התפקודית של המשיב, וכי ניכויים מסוימים לא נלקחו בחשבון. בתוך כך, בערעור הנגדי שהגיש המשיב נטען כי פסק הדין המקורי לא העריך נכונה את הפסדיו. לגופו של עניין, ביקש המשיב פיצוי בגין ימי מחלה והפסדי שכר בעבר. בית המשפט לא מצא עילה להתערב באומדן הנכות התפקודית של פסק הדין המקורי, ואף לא קיבל את טענות המשיב בעניין ימי המחלה, שכן הראיות הדרושות לתמיכה בטענה זו לא הוצגו במשפט. עם זאת, בית המשפט מצא צדק בטענת המערער כי שכרו של המשיב טרם פרישתו לא היה צריך לשמש בסיס לחישובים לאחר פרישתו. במקום זאת, בסיס השכר לתקופה שלאחר הפרישה הוגבל ל-3,500 שקל בחודש. בהתאם לכך, תיקן בית המשפט את סכום הפיצוי לסך של 168,553 ₪, החל ממועד פסק הדין המקורי. לאחר החלת הניכויים הנדרשים, יתרת הפיצויים המתוקנת שנפסקה למשיב עמדה על 106,230 ₪. סכום זה כלל הפסדים בגין רווחים עתידיים, סיוע לצד שלישי, הוצאות ונזק לא ממוני. עוד קבע בית המשפט כי אין צורך לשנות את שיקולי פסק הדין המקורי בנוגע לשכר טרחת עורך דין. שני הערעורים התקבלו באופן חלקי, ובית המשפט קבע כי אף אחד מהצדדים לא יישא בהוצאות המשפט של הצד השני.