עמ"ש 51165-07-20

תקציר

ערכאת הערעור סקרה בקפידה את החלטת בית משפט קמא בעניין משמורתם של קטינים א' ו-מ', תוך שימת דגש על ניתוח משמעותי של ראיות ועדות. בתחילה, העביר בית משפט קמא את המשמורת לאב, מחשש לניכור הורי, הנחה שאינה נתמכת במלואה בראיות המקצועיות שהוצגו. למומחים היו דעות מגוונות, כאשר אחת מהן טענה כי כל ניכור אינו תוצאה של הסתה מכוונת של האם. בית המשפט מצא כי בית המשפט קמא הסתמך יתר על המידה על החלטות זמניות מבלי לבחון כראוי ראיות חדשות או את נסיבותיהם המתפתחות של הילדים. ערכאת הערעור הדגישה את הצורך בחקירה יסודית של טובת הקטינים, וביקרה את בית המשפט קמא על כך שלא הנמיקה מספיק במסקנותיו, ובפרט בכל הנוגע לחזקת הגיל הרך. צוינו חששות לגבי ההשפעה הרגשית על הילדים, ובמיוחד על א', הנמצאים תחת משמורת האב, לרבות נזק פסיכולוגי פוטנציאלי בשל קיצור הזמן עם האם. לפיכך, פסק בית המשפט לערעורים לטובת מינוי מומחה שיבחן מחדש את טובת הקטינים מבחינת המשמורת וחלוקת זמני ההורות, כדי למנוע נזק פוטנציאלי בלתי הפיך מניכור מתמשך. החלטה זו, שנתמכה על ידי השופטים אלון ושרעבי, אישרה את המשמורת הזמנית של האב עד להערכת מומחה נוספת, אך חייבה בחינה מקיפה כדי לקבוע משמורת קבועה. השופט אלון הדגיש את חשיבותה של חוות דעת מומחה כדי להבטיח שההחלטות עולות בקנה אחד עם טובת הילדים, ואילו השופט יוסי חלק על כך, וטען להחזרתם המיידית של א' ו-מ' לאם, נוכח השינויים השליליים שנצפו תחת טיפולו של האב. החלטת ערכאת הערעור משקפת גישה זהירה, המסתמכת על תובנות מומחים כדי לנווט בסכסוך משפחתי מורכב זה.