ת"א 38045-07-18

תקציר

פסק הדין דוחה את תביעת לשון הרע של התובעים נגד שנים עשר אנשים ושני ארגונים. התובעים, שטענו כי הם "אוהבי בעלי חיים", תבעו את הנתבעים על השחרת שמם לאחר אירוע אימוץ כלבים. על פי גרסת התובעים, נמנע מהם אימוץ גור על ידי הנתבעים שלא כדין, מה שהוביל לקטטה פיזית. עם זאת, השופט מצא כי התנהגותם האלימה והתוקפנית של התובעים, שכללה דחיפות ותקיפת הנתבעים, ובפרט הנתבעת 1, אישה בשנות השבעים לחייה, לא הייתה מוצדקת. השופט שוכנע כי התובעים ניסו לקחת את הגור ללא רשות ולא הייתה להם זכות לעשות כן. תיאורי האירוע של הנאשמים ברשתות החברתיות, אף שהכילו לשון גנאי, שיקפו את המצב בצורה מדויקת. בכך קיבלה השופטת את טענת הנתבעים בדבר "אמת בפרסום" וקבעה כי התנהגותם נופלת בגדר חופש הביטוי. בנוסף, אישרה השופטת את הגנת תום הלב של הנתבעים, שכן הייתה הצדקה להזהיר את הציבור מפני ניסיונם של התובעים לקחת את הגור שלא כדין. גם הבעת הדעה על התנהלות התובעים זכתה להגנה בחוק ולא נעשתה מתוך כוונה לגרום נזק. יתר על כן, השופט ייחס חלק מהאשמה לתובעים על התנהגותם האלימה ותרומתם לאשמה. תביעת התובעים, שלא כללה כלי תקשורת שפרסמו אף הם את האירוע, נתפסה כניסיון לצנזר את חופש הביטוי. לפיכך נדחתה תביעת לשון הרע, והתובעים חויבו לכסות ביחד ולחוד את הוצאותיו של כל נתבע, בסך כולל של 20,475 ₪, בצירוף ריבית משפטית והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין. פסק דין מקיף זה נועד להגן על זכות הציבור להביע דעות, במיוחד במצבים טעונים רגשית, ובה בעת לחייב יחידים לתת דין וחשבון על מעשיהם האלימים.