ע"א 159/68

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון בתיק זה עוסק בסכסוך בין בעל ואישה שהיו בתהליך גירושין. האישה הגישה תביעת מזונות לבית המשפט המחוזי, שפסק לה מזונות זמניים, ואילו במקביל הגיש הבעל תביעה לבית הדין הרבני בדרישה "להשלים עם בית הדין של הצדדים ו/או להכריז [על האישה] כמורדת". בסופו של דבר פסק בית הדין הרבני לערעורים לטובת הבעל, הכריז על האישה כמורדת ופטר את הבעל מחובותיו כלפיה. לאחר מכן ביקש הבעל מבית המשפט המחוזי לסגור את תיק המזונות על סמך החלטת בית הדין הרבני, אך שופט בית המשפט המחוזי סירב. הבעל ערער על החלטה זו לבית המשפט העליון, בטענה כי פסיקת בית הדין הרבני צריכה להיות מחייבת. בית המשפט העליון, בדעת רוב, קיבל את הערעור ודחה את תביעת האישה למזונות, בקובעו כי החלטת בית הדין הרבני הפוטרת את הבעל מחובותיו כלפי אשתו חלה גם על תביעת המזונות. עם זאת, השופט כהן, בדעת מיעוט, חלק על כך, וקבע כי פסק דינו של בית הדין הרבני חל רק על חיובי התייחדות ולא על מזונות האישה. לדברי השופט כהן, לאישה הייתה זכות על פי הדין הישראלי שתביעת המזונות שלה תיקבע על ידי בית המשפט המחוזי, והבעל לא יכול היה לעקוף זאת על ידי הגשת תביעה לבית הדין הרבני. יתר על כן, השופט כהן הדגיש כי תביעת הבעל בבית הדין הרבני היא לשלום בית ולהכרזה על אשתו כמורדת, ויש לפרש את פסק הדין בהקשר של הצורך שהאישה תחזור אליו ותהיה עמו בשלום. בסופו של דבר, בית המשפט העליון, בהסכמת טענות הבעל, קיבל את הערעור ודחה את תביעת האישה למזונות, כאשר השופט כהן חולק על פרשנות החלטת בית הדין הרבני.