ע"פ 505/99

תקציר

המערער הורשע בשתי עבירות הקשורות להכנסת רכב לשמורת טבע ללא רישיון ואי קיום הוראות הרשות. העבירות בוצעו ב-9 באוגוסט 1997 בשמורת הטבע דור הבונים. המערערת טענה כי התקנות לפיהן הורשעה הותקנו מכוח חוק שבוטל, ועל כן כתב האישום לא גילה עבירה. בית משפט קמא דחה טענה זו והרשיע את המערער בקנס של 750 ₪ או 10 ימי מאסר בפועל, והתחייבות בסך 1,500 ₪ להימנע מהעבירה למשך שנתיים. המערער ערער על החלטה זו. ערכאת הערעור נדרשה לפרש את הוראות סעיף 23 לחוק הפרשנות, העוסק בתוקפם של תקנות ומינויים שנעשו מכוח חיקוק שבוטל. בית המשפט קבע, כי על מנת שהתקנות יעמדו בתוקפן לאחר ביטול החוק המסמיך, צריכים להתקיים שלושה תנאים הכרחיים: ראשית, המוסד המשפטי שהוקם על פי החוק המבוטל ממשיך להתקיים או מוחלף במוסד דומה; שנית, למחוקק המשני יש סמכות לקבוע תקנות או קביעות כלליות לפי החוק המבטל; ושלישית, הפרת תקנות או כללים אלה מהווה עבירה לפי החוק החדש. בית המשפט מצא כי החוקים הרלוונטיים קבעו הוראות דומות לאלה שבוטלו, ולכן התקנות שהותקנו מכוח החוק הישן יכולות להיחשב תקפות. יתר על כן, תכלית החוקים החדשים, המשך מסגרות מוסדיות דומות והצורך להימנע מוואקום משפטי, תמכו כולם בתוקפן של התקנות. לפיכך, הסכימה ערכאת הערעור עם דחייתו של בית משפט קמא את טענתו המקדמית של המערער. באשר לעונש, מצאה ערכאת הערעור כי הקנס שהוטל היה מקל יתר על המידה והיה צריך להיות גבוה יותר. עם זאת, מאחר שלמערער לא היו הרשעות קודמות, החליט בית המשפט שלא להתערב בגזר הדין. הערעור נדחה במלואו, וההרשעה וגזר הדין אושרו. השופטים ח' פאיזם ור' חוזה הסכימו עם ההחלטה.