רע"א 2548/22

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור על עיכוב הפינוי, בהתבסס על תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018. בית המשפט לא מצא נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בהחלטת בית המשפט הפרוצדורלי בעניין סעד זמני. הנטייה לעכב פינוי היא בדרך כלל חלשה יותר בנכסים מסחריים מאשר בנכסים למגורים, שכן האינטרסים המעורבים הם לעתים קרובות עסקיים-כלכליים וניתנים לפיצוי. במקרה זה ציין בית המשפט כי המבקשים לא הוכיחו אינטרס לגיטימי לעכב את הפינוי. המבקש מס' 2 העיד בעבר כי סגר את החנות ומכר את תכולתה, ובכך ערער את טענתו בדבר הפינוי הפוגע בהכנסותיו. יתר על כן, לא נמצאו ראיות המצביעות על אינטרס ממשי של מר יוסי ממן, שלא היה מעורב כצד בהליכי המשפט או הערעור ולא היו לו זכויות בעלות בנכס. בנוסף, הנזקים הנתבעים כ"בלתי הפיכים" היו ברי אפשרות לפיצוי, והמבקשים לא הוכיחו אחרת. לפיכך, בית המשפט מצא כי אין זה ראוי לשקול את סיכויי הערעור. באשר לחשש מפני הברחה אפשרית של רכוש, ביקש בית המשפט את תגובת המשיבים עד ליום 1.5.2022 על הסעד הזמני הנוגע לאיסור דיספוזיציה ברכוש. דחיית הבקשה כללה גם את דחיית הבקשה לסעד זמני מביצוע פסק הדין, תוך דחיקה במשיבים לשקול הסכמה לסעד ללא הוצאות, נוכח צו איסור הדיספוזיציה הקודם של בית המשפט המחוזי ודחיית טענות ההברחה על ידי המשיבים כחסרות בסיס.