ת"א 38236-01-11

תקציר

התובעת, משמרות, הגישה תביעה נגד הנתבעים 1, 2 ו-3 לתשלום דמי שכירות וסכומים נוספים המגיעים להם על פי הסכמי השכירות שנחתמו בין הצדדים להשכרת מפעל השייך למשמרות. הנתבעת מס' 1 חכרה את המפעל מיום 04/02/2001 ועד ליום 31/10/2005. הנתבע מס' 2 החליף את הנתבע מס' 1 כשוכר מיום 01/11/2005 ועד ליום 31/07/2008. הנתבע מס' 3 חתם כערב אישי לחובות הנתבעים 1 ו-2, למעט התקופה שמיום 03/05/2004 ועד ליום 31/10/2005. משמרות טענה כי הנתבעים 1 ו-2 חייבים לה דמי שכירות ותשלומים נוספים בגין צריכת מים וחשמל, ולכן הגישו תביעה נגדם ונגד הנתבע מס' 3, אשר ערב לחובותיהם (למעט התקופה הנקובה לעיל). הנתבעים טענו כי משמרות רימתה אותם ולא הזכירו כי המפעל הוקם בחלקו על קרקע חקלאית, ולכן הגישו תביעה שכנגד על סך 5.4 מיליון שקל נגד משמרות. בית המשפט קבע כי הנתבעים ידעו שהמפעל נבנה בחלקו על קרקע חקלאית לפני חתימת הסכם החכירה, ולכן דחה את התביעה שכנגד. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעים לא הצליחו להוכיח את מרבית הנזקים הנתבעים בתביעה שכנגד. בטענה העיקרית קבע בית המשפט כי הנתבעים 1 ו-2 חייבים בתשלום דמי שכירות בגין תקופות שהותם במפעל, וכי הנתבע מס' 3 חב כערב לחובותיו של הנתבע מס' 2, למעט תקופה קצרה בה ערבותו לא הייתה תקפה. בית המשפט הורה לנתבעים 1, 2 ו-3, ביחד ולחוד, לשלם למשמרות סכומים של 108,407 ₪ ו-268,262 ₪ בהתאמה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית סטטוטורית מיום 20/01/2011 (מועד הגשת התביעה) ועד למועד התשלום המלא בפועל. כן חויבו הנתבעים 1-2, ביחד ולחוד, לשאת בהוצאות המשפט של התובעת ובשכ"ט עו"ד בסך של 40,000 ₪, והנתבעת מס' 3 חויבה לשלם 25,000 ₪ בגין הוצאות המשפט של התובעת ודמי השכירות שהוטלו על הנתבעים.