ת"ב 42289-12-13

תקציר

המשיבה טענה כי הליך הבוררות נכפה עליה, אך השופטת לא קיבלה טענה זו משום שהמשיבה חתמה על שטר בוררות. המשיב טען כי ההליך בפני בית הדין לבוררות נעדר סמכות מאחר שהחל בצו מניעה במעמד צד אחד, אך השופט טען כי המשיב לא ערער על סמכותו של בית המשפט בזמן אמת. עוד קבעה השופטת כי הסכמתה של המשיבה להמשיך בהליך בפני בית הדין לבוררות באשדוד משמעה שהיא לא נאלצה להשתתף. השופטת הסכימה עם המשיב כי היקף הבוררות אינו כולל תביעות כספיות הקשורות להעסקתה ולסיום העסקתה, שכן אלה לא צוינו במפורש בהסכם הבוררות. לפיכך, אישור פסק הבוררות לא מנע מהמשיבה להביא תביעות כאלה לבית הדין לעבודה. השופט הגיע למסקנה כי פסק הבוררות נגע רק למעשה הפיטורים ואינו נוגד את תקנת הציבור. גם טענות המשיבה כי היא אינה מיוצגת וכי ההליך נוגד את כללי הצדק הטבעי נדחו, שכן המשיבה בחרה שלא להיות מיוצגת וניתנה לה הזדמנות להציג את טענותיה. לבסוף, דחתה השופטת את טענת המשיב למשוא פנים, שכן היא לא הוכחה. כל צד היה אחראי להוצאותיו.