ב"ל 44306-05-20

תקציר

הדיון נסוב סביב חישוב דמי פגיעה או תגמולים למבוטח לפי סעיף 97(א) לחוק הביטוח הלאומי. סעיף זה קובע כי סכום הגמלה יתבסס על "שכרו הרגיל של המבוטח". על פי סעיף 98(א) לאותו חוק, "שכר רגיל" מוגדר כהכנסה שהתקבלה במהלך הרבעון שקדם למועד שבו מגיע תשלום דמי הפגיעה. במקרה הנוכחי, היה על בית הדין לקבוע את התקופה המתאימה לחישוב בסיס השכר, ובפרט האם יש להתבסס על מקום העבודה האחרון או על התקופה שקדמה לגילוי המחלה או הפגיעה. בית המשפט קבע כי יש לחשב את בסיס השכר לפי מקום עבודתו האחרון של המבוטח ותשלומי הפנסיה, שכן הדבר משקף בצורה הטובה ביותר את רמת החיים של המבוטח לפני המחלה או הפגיעה. גישה זו מבטיחה כי הכנסתו של הפרט בעקבות האירוע המזיק תישמר ברמה דומה לזו שקדמה לאירוע. הרציונל של בית המשפט מעוגן ברעיון של שמירה על רמת החיים של המבוטח ומניעת ירידה שנגרמה עקב הפגיעה או המחלה. פסק הדין במקרה זה מתיישב גם עם פסקי דין קודמים, כגון פרשות זארה והררי, שהדגישו את השמירה על מצבו הכלכלי של המבוטח. זאת ועוד, טענות התובע בדבר התנהגותו השרירותית והבלתי עקבית של הנתבע נדחו מחוסר ראיות. ככלל, התביעה נדחתה, ובית המשפט הורה כי לא ייפסקו הוצאות.