ת"א 45/87

תקציר

מדובר בתביעת לשון הרע שהגיש סופר דיינים בבית דין רבני בבאר שבע, שתבע שני עורכים ועיתון בשם "כותרת ראשית". התובע טוען כי בכתבה שפורסמה בעיתון, תחת הכותרת "הוציאו אותה מהעם היהודי", נכללו דברים המהווים לשון הרע נגדו. הכתבה המדוברת סובבת סביב מקרה כואב של אלמנה המבקשת צו ירושה מבית הדין הרבני, אשר נדחה בטענה שבנה אינו יהודי על פי דין תורה, בעקבות מחלוקת על תוקף הגיור שלה וברית המילה שלו. תחת זאת, המאמר מותח ביקורת על נהלי בית המשפט, האטימות וחוסר האמפתיה, לרבות התנהלות התובע כלפי המבקש, המתוארת כחסרת רגישות, מזלזלת ומדכאת. ישנם מספר קטעים במאמר שהתובע רואה בהם לשון הרע. אלה כוללים אמירות מהן משתמע כי התובע הוא אדם לא הוגן, מרושע וקטן קומה, וכי התנהגותו כלפי המבקש הייתה דכאנית וחסרת רגישות. עם זאת, חלק מהאמירות מהוות תיאור של האירועים ואינן מהוות לשון הרע. הנתבעים טוענים כי פרסומם מוגן תחת הגנת האמת והגנת תום הלב. בית המשפט מסכים כי הפרסום הוא בעל עניין לציבור וכי העובדות המובאות בכתבה נכונות ברובן. עם זאת, הביטויים המיוחסים לתובע מהווים דעה ולא עובדות. לפיכך, ההגנה הראויה היא תום הלב, שכן הכתבה מביעה בעיקר דעה על התנהלותו ואופיו של התובע כעובד ציבור. בית המשפט מגיע למסקנה כי לנתבעים עומדת הגנת תום הלב, שכן מערכת העובדות הבסיסית המובאת בכתבה נכונה. למרות שהמאמר אינו מפריד לחלוטין בין עובדה לדעות, כל מי שקורא אותו יכול להבחין בין השניים. הביקורת חריפה והסגנון מוגזם, אך כתיבה כזו נפוצה ואין להתייאש ממנה. חופש הביטוי של הנאשמים, במקרה זה, חיוני לקיומו של משטר דמוקרטי. עם זאת, בית המשפט מוצא כי תיאור פיזי של התובע הכלול בכתבה, לצד תמונתו, מהווה סטייה בלתי סבירה מהדיווח ההגיוני. התיאור, על הקונוטציה השלילית שלו, הוא תוספת מיותרת שמטרתה לפגוע בתובע ואין בה הצדקה להגן על העקרונות שהסעיף מייצג. סטייה מסוימת זו שוללת את תום הלב ביחס לפרסום בכללותו. עם זאת, נוכח תפוצתו המצומצמת של העיתון, היעדר נזק ממשי מוכח והשינוי המזערי במעמדו החברתי של התובעת, נקבע הפיצוי על סכום קטן יחסית של 5,000 ₪. יתר על כן, בית המשפט מציין כי הוא לא התיר לנתבעים להציג ראיות למקרים אחרים בהם התובע התנהג לכאורה באופן שלילי, שכן המשפט לא פוצל לדיונים נפרדים על אחריות ופיצויים. כל צד יישא בעלויות שלו.