ת"א 11109-07-18

תקציר

בית המשפט קובע כי לתובע, נת"מ, אין תביעה תקפה לדמי תיווך מצד הנתבעות, יוניון ואמדוקס, בגין עסקת מקרקעין. ראשית, בין נת"מ לבין מי מהנתבעים לא נחתם הסכם תיווך תקף, כנדרש בחוק. ההסכם של נת"מ עם תדהר, חברה נוספת המעורבת בפרשה, אינו מחייב את יוניון או אמדוקס, שכן הן לא חתמו עליו, והוא מוגבל לעסקאות שכירות ולא לעסקת הקצאת המניות שיצאה בסופו של דבר לפועל. כמו כן, הקרקע שלגביה ניסתה נת"מ לתווך בעסקה נמכרה לצד שלישי, בניגוד לתנאי הסכם התיווך. שנית, נת"מ אינה יכולה לטעון כי אמדוקס גרמה להפרת חוזה, שכן מלכתחילה לא היה חוזה מחייב בין נת"מ לאיחוד. בית המשפט דוחה גם את תביעתה של נת"מ לדמי שימוש ראויים מאמדוקס, שכן היא לא הועלתה קודם לכן ואמדוקס הבהירה כי לא תשלם עבור שירותיה של נת"מ. לבסוף, טענתו של נת"מ כי היא הייתה הגורם האפקטיבי לעסקה בין יוניון לאמדוקס אינה מבוססת. הראיות מלמדות כי תפקידו של נת"מ היה מינימלי, וגורמים אחרים, כמו הקשרים העצמאיים של אמדוקס וזכות הסירוב הראשונה בעסקה הקודמת עם טבע, היו משמעותיים יותר. מטעמים אלה נדחית התביעה, ונת"מ חויבה לשלם לכל נתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 100,000 ₪.