ת"א 34794-02-17

תקציר

התובעים, ימש ועו"ד שגב, תבעו את הנתבעים בגין הפרת חוזה במכירה ורכישה של דירה. הנתבעת הראשונה, לנוקס, היא החברה שמכרה את הדירה לתובעים. הנתבעים השני והשלישי הם בעלי השליטה בחברת לנוקס, והנתבע הרביעי הוא אדריכל שהיה מעורב בעיצוב הדירה. התובעים טענו כי לנוקס התחייבה למסור להם "דירה מושלמת", לרבות פרטים ספציפיים שונים. עוד טענו כי לנוקס לא מסרה את הדירה בזמן, וכי בעת מסירתה היו בה ליקויים רבים. בנוסף, טענו התובעים כי לנוקס גבתה מהם כספים שלא כדין, כתנאי למסירת הדירה. התובעים דרשו פיצוי בגין תביעות אלה, וכן ביקשו סעד הצהרתי לפיו לנוקס תעביר להם את כל ההוראות לתחזוקת הדירה ולשימוש בה. בית המשפט קבע כי יש ליתן להסכמים הכתובים בין הצדדים מעמד ממצה, ועל כן יש לדחות את טענות התובעים שניסו לסטות מהסכמים כתובים אלה. התובעים פוצו בגין חלק מהליקויים שנמצאו בדירה, בהיקף נמוך יחסית. השופט קיבל את טענתו של לנוקס כי הדירה מוכנה למסירה החל מאוקטובר 2015, ולכן לנוקס צריכה לשלם פיצוי רק על איחור של 16 חודשים. לנוקס חויבה לשלם לתובעים 544,000 ₪ דמי שכירות בתקופה זו. התובעים גם פוצו בגין חלק מהליקויים בדירה, על פי חוות דעת המומחה של מר פלד, אשר הועדפה על פני חוות דעת אחרות בנושא. השופטת הורתה לנוקס לשלם לתובעים 63,178 שקל בגין ליקויים אלה, כולל מע"מ ואגרת פיקוח הנדסי, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מאוקטובר 2015 ועד התשלום בפועל. עוד קבע בית המשפט כי לנוקס גבתה מהתובעים 356,590 שקל ללא הצדקה, והורה לה לשלם להם סכום זה, בתוספת ריבית והצמדה מדצמבר 2015 ועד התשלום בפועל. לתובעים ניתן סעד הצהרתי, ולנוקס נצטווה לספק להם את כל ההוראות לתחזוקת הדירה ולשימוש בה. עם זאת, מרבית טענות התובעים, לרבות הטענה ל"מסירה מושלמת", נדחו. גם התביעה נגד הנתבעים הפרטיים, שהיו בעלי השליטה בלנוקס, נדחתה, שכן התובעים לא הוכיחו כי פעילותם בלנוקס חרגה מתחום היותם אורגנים של החברה. לבסוף, נדחתה גם ההודעה לצד שלישי, מר תורג'מן, שהיה מעורב בבניית הדירה. התובעים חויבו לשלם לנתבעים הוצאות בסך 400,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין שכ"ט עורכי דין עבור נתבעים 1 עד 3, ו-70,000 ₪ בתוספת מע"מ עבור שכ"ט עורכי דין עבור נתבעת 4. כמו כן חויבו התובעים לשלם את הוצאותיו של הצד השלישי, מר תורג'מן, בסך 120,000 ₪ בתוספת מע"מ, וכן 25% משכר טרחת המומחים והעדים מטעמו.