ע"פ 508/89

תקציר

בית המשפט העליון דחה את הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בעניין הסגרתו של מבוקש בגין שני מעשי שוד בבריטניה. המערער טען כי אין די ראיות הקושרות אותו למעשי השוד, אך בית המשפט קבע כי די בראיות שהוצגו לצורך הסגרה. לדברי בית המשפט, תפקידו של בית המשפט הישראלי בהליכי הסגרה אינו לקבוע את אשמתו או חפותו של המערער אלא רק לבחון האם קיימות ראיות לכאורה המצדיקות הסגרה. בית המשפט הדגיש כי הוא אינו מעריך את משקלן או מהימנותן של הראיות שהוצגו על ידי המדינה המבקשת. באשר לשוד הראשון, מצא בית המשפט כי די בצילומים ממצלמה נסתרת כדי לבסס ראיות לכאורה נגד המערער. אשר לשוד השני, קיבל בית המשפט המחוזי את דעתו של בית המשפט המחוזי כי קיימות די ראיות לכאורה, לרבות עדותו של שותף לעבירה בדבר חלוקת השלל וראיות נסיבתיות נוספות. בית המשפט הדגיש כי אמנם עדיף לקבל את כל החומר הרלוונטי מהמדינה המבקשת, אך הוא אינו מתעמק בניתוח המפורט של הראיות או בוחן סתירות. גם מצבו הבריאותי הרעוע של המערער לא נחשב סיבה לסרב להסגרה. השופט ד' לוין, השופט ש' לוין והשופט ש' נתניהו הסכימו עם הכרעת הדין.