בש"פ 3601/11

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור על מעצרו של המערער. המערער טען, כי יש לבטל את ההחלטה לעצור אותם משום שהיה מקום לשחררם, כמו נאשם קודם (מס' 3) באותו מקרה. עם זאת, השופט קבע כי יש לבחון כל מקרה לגופו. השופט פירט את הקריטריונים למעצרו של אדם לפני תום ההליכים והסביר כי הסתירות בראיות שהציגה התביעה אינן מחלישות אותה במידה שאין הצדקה למעצר. השופט התייחס גם לדרישה לראיות נוספות וקבע כי התביעה הציגה ראיות מחזקות מספיקות. השופט התייחס להחלטה קודמת בעניין פרץ נ' מדינת ישראל, שעסקה בקבילות ראיות, וקבע כי די בראיות התביעה, לרבות הקלטה של שני נאשמים נוספים, כדי לעצור אותן, מה גם שניתן יהיה לקבוע טוב יותר את קבילותה במהלך המשפט העיקרי. השופט הגיע למסקנה כי הראיות לכאורה של התביעה, לרבות הצהרת העד המפליל והשיחה המוקלטת, מצדיקות את מעצרו של המערער, למרות שהמערער הציג אליבי ומחדלי חקירה לכאורה. עניינים אלה יובהרו במהלך המשפט העיקרי. לפיכך, החלטת בית המשפט המחוזי לעצור את המערער התקבלה, והערעור נדחה.