ת"א 14153-09-09

תקציר

התובעת, יצרנית קוסמטיקה ישראלית מקומית, תבעה מספר נתבעים ישראלים בגין אריזות מוצריהם בים המלח, אשר לטענת התובעת העתיקו את עיצוביה שלה. היא טענה כי מעשיהם של הנתבעים מהווים עוולת גניבת עין, וביקשה מבית המשפט למנוע את הכנת ההפרות הללו בחו"ל. עם זאת, השופט מצא כי התובעת לא הצליחה להוכיח כי אריזות מוצריה רכשו מוניטין בשוק האנגלי, בו נמכרו מוצרי הנתבעים, או כי מעשי הנתבעים היוו מצג שווא לפי הדין האנגלי – שני היסודות הנדרשים לעוולת גניבת העין. עוד קבעה השופטת כי שמה הטוב של התובעת לא התבסס בשוק הישראלי המקומי. יתר על כן, המוצרים המדוברים לא נמכרו בישראל, ולכן לא סביר שהם יטעו לקוחות ישראלים. השופט דחה את התביעה, והורה לתובע לשלם לנתבעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין, שהיו 100,000 ₪ לנתבעים 1 עד 3, ו-80,000 ₪ כל אחד לנתבעים 4 עד 5 ו-6 עד 8.