ע"א 533/87

תקציר

במקרה דנן הנפיק המערער שני שטרי חוב למשיבים 2 ו-3. קודם לפירעון השטר השני יזם המשיב 1 עיקול על כספי המערערת שיועדו למשיבים 2 ו-3. למרות העיקול, שילמה המערערת את השטר. המשיב 1 ביקש באמצעות לשכת ההוצאה לפועל לחייב את המערער לשלם לו את סכום השטר השני, בטענה שהמערער הפר את צו העיקול. יו"ר ההוצאה לפועל דחתה תחילה בקשה זו, אך בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו וגרר ערעור לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון התמקד בשאלה האם פירעונו של המערער מהווה "צדק סביר" על פי החוק. בית המשפט הדגיש כי הנטל להוכיח "צדק סביר" מוטל על המערער, שלא הוכיח הצדקה כזו. בית המשפט הסביר כי מרגע שניתן עיקול, החייב מחויב בו, ללא קשר לזכויות המוענקות בשטר חוב. בית המשפט קבע כי התשלום ששילמה המערערת למשיבים 2 ו-3, תוך התעלמות מהעיקול, נעדר "צדק סביר". בית המשפט דחה את הערעור, בקובעו כי עמידה בעיקול הייתה פוטרת את המערערת מחובות נוספות. המערערת חויבה לשלם את הוצאותיו של המשיב 1, בעוד שלא נפסקו הוצאות למשיבים האחרים.