רע"א 7200/20

תקציר

בפסק דין זה דן בית המשפט בסיווג הראוי לתשלום אגרות בית משפט הנוגעות לתביעות הנוגעות לשני שלבי פרויקט נפרדים, א' ו-ב'. המחלוקת העיקרית הייתה האם יש לשקול תביעות אלה לסעד הצהרתי או לסעד כספי, דבר המשפיע באופן משמעותי על שכר הטרחה הנדרש על פי תקנות ספציפיות. לגבי שלב א' קבע בית המשפט כי התביעה מבקשת לאכוף התחייבות כספית הנובעת מהסכם תקף, ובכך הגדיר אותה כתביעת סעד כספי. לפיכך, יש לשלם אגרות לפי תקנה 6, המחשבת אגרות על בסיס סכום התביעה. למרות ניסיונותיו של התובע, עו"ד יור אלסו, לטעון למורכבות בחישוב סעד האכיפה, קבע בית המשפט כי חישובים אלה הם שגרתיים ואינם מצדיקים סעד הצהרתי. לעומת זאת, שלב ב', שלא פותח ללא היתר בנייה או הסכמי מכר, עדיין לא ניתן היה לפעול להקלות אכיפה. בית המשפט קבע כי שלב זה מתאים רק לסעד הצהרתי ולכן פטור מאגרות נוספות לפי תקנה 6. הבחנה זו באה בעקבות תקדימים המונעים כפל תביעות ומבטיחים אינטרס לגיטימי כאבן יסוד לסעד הצהרתי. בית המשפט התיר תיקון אפשרי של התביעה במידה ושלב ב' יתקדם במידה ויתקדם במידה ותוך שימת דגש על הערכת שכר טרחה ראויה בהתאם לאופי התביעה בכל שלב. הערעור התקבל באופן חלקי, כאשר שכר הטרחה חושב רק עבור שלב א', ולא נקבעו הוצאות נוספות בשל התוצאה המעורבת של הערעור.