בג"צ 1376/23

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה המערערת על החלטת המשיב להוציא צווי תפיסה והריסה מכוח תקנה 119. בית המשפט בחן את העתירה, טיעונים בעל-פה ואת חוקיות מעשיו של המשיב בטרם הגיע למסקנה כי התערבות אינה מוצדקת. טענות העותרים התמקדו בעיקר באי-חוקיות השימוש הנטענת בתקנה, טענה שבית המשפט דחה בעקביות בפסקי דין קודמים רבים. בית המשפט שב ומדגיש את חוקיות סמכותו של המשיב ומדגיש כי מטרתה העיקרית של תקנה 119 היא הרתעה ולא ענישה, כאשר גורמי הביטחון בוחנים מעת לעת את יעילותה. הראיות שהוצגו בתיק נמצאו מספקות, והוכיחו את מעורבותו הישירה של מבצע הפיגוע בפיגוע דקירה על רקע לאומני, שנתמכו בחוות דעת פורנזיות שקבעו קשר סיבתי בין התקיפה לבין מותו של הקורבן. חרף טענות העותרים בדבר זיקתו של מבצע הפיגוע למבנה המיועד להריסה, מצא בית המשפט זיקה מספקת למגורים המצדיקה את מעשיו של המשיב. חוסר המודעות של המשפחה לכוונותיו של המפגע נקבע כלא רלוונטי לביצוע תקנה 119, שמטרתה להרתיע באמצעות פגיעה במחבלים פוטנציאליים ובקשרים הקרובים ביניהם. בסופו של דבר, בית המשפט לא מצא פגמים פרוצדורליים או מהותיים המצדיקים את התערבותם, דחה את העתירה ותמך בחוקיות וביצוע החלטת המשיב על פי אמות מידה משפטיות שנקבעו.