פש"ר 5601-07-10

תקציר

לאחר ששקל את מכלול הראיות והטיעונים שהוצגו, קבע השופט כי החייב לא הוכיח תום לב, הן ביצירת חובותיו והן לאורך כל הליכי פשיטת הרגל. השופטת הדגישה כי החייב צבר חובות סדרתיים לאורך תקופה ממושכת מבלי שעשה מאמצים משמעותיים לפרוע אותם או להצטרף למעגל העבודה. יתר על כן, החייב גילה אדישות כלפי נושיו ונהג בהתנהלות שהעדיפה נושים מסוימים על פני אחרים. השופטת הדגישה כי החייב לא מסר מידע רלוונטי, והסתיר פרטים על עיסוקו, חובותיו ותמיכתו הכלכלית מבני משפחתו. עוד ציינה השופטת כי החייב התגורר בבית גדול אך לא הציע כל הסדר לשימוש בנכס לצורך גיוס כספים לפירעון חובותיו. בהתחשב בגילו ובמצבו הבריאותי של החייב, השופט הכיר בנסיבות אלה, אך בסופו של דבר קבע כי הן אינן עולות על הליקויים האמורים בהתנהלותו של החייב. בעקבות זאת החליטה השופטת לדחות את בקשת החייב לפשיטת רגל, לבטל את צו הכינוס ולאפשר לנושים לנקוט בהליכים משפטיים לגביית חובות. פסק הדין של השופט התווה גם את חלוקת יתרת הכספים מקופת הכינוס לרבות תשלומים למנהל המיוחד ולכונס הנכסים הרשמי. ההחלטה התקבלה לאחר שיקול דעת מעמיק, והשופטת הדגישה כי החייב אינו ראוי להגנה הניתנת בהליכי פשיטת רגל.