ת"א 32549-10-21

תקציר

התיק סובב סביב מחלוקת על תשלום ארנונה לתחנת דלק. דלק שכרה את התחנה מהנתבעים אך לא האריכה את חוזה השכירות. לאחר תום חוזה השכירות פינתה דלק את התחנה, שנותרה ללא שימוש. בין הנתבעים התגלע סכסוך לבין צד שלישי, דלקנית, על זכות החזקה בתחנה. דלק, שלא רצתה לנקוט צד, הגישה לבית המשפט תביעת ביניים כדי לקבוע למי עליה למסור את התחנה. הנתבעים טענו כי דלק לא הודיעה להם על כוונתה שלא להאריך את חוזה החכירה, ולכן עליה לשאת בארנונה. עם זאת, השופטת קבעה אחרת, וקיבלה את טענת דלק כי הודיעה לנתבעים על כוונתה וכי מעשיהם והסתירות של הנתבעים עצמם לאורך ההליך מעידים על חוסר שחר בטענותיהם. יתר על כן, השופט קבע כי הנתבעים, כבעלי הנכס, הם בעלי הקשר הקרוב ביותר אליו, ולכן הם אחראים לתשלום הארנונה. השופט הורה לנתבעים לשלם לדלק 148,935 שקל, בתוספת ריבית ושכר טרחת משפט, בתוך 30 יום.