ע"א 897/79

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה שהגיש בנק נגד לקוחות לתשלום חוב שנצבר על בסיס הסכם שנחתם בשנת 1972, שכלל סעיף בשיעורי הריבית. המחלוקת העיקרית הייתה סביב שיעור הריבית והחיובים החלים. בית המשפט המחוזי נתן "פסק דין חלקי", קבע את שיעור הריבית והורה לצדדים להסכים על חישובים כספיים על בסיס שיעור זה, שיוביל לפסק דין סופי. לפני שזה קרה, הבנק ביקש לתקן את טענתו לגבי הריבית ולהוסיף חיובים בגין הפרשי הצמדה. בקשה זו נדחתה, מה שהוביל לערעור. בית המשפט העליון פסק לטובת הבנק וקבע כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה "פסק דין חלקי", וכי היה עליו לאפשר את התיקון. עוד קבע בית המשפט העליון כי הבנק זכאי להפרשי הצמדה וריבית על החוב, וכי יש לחשב את הריבית כל שלושה חודשים, בהתאם להסכם המקורי. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך חישוב מחדש של החוב על פי פרמטרים אלה ומתן פסק דין סופי, כולל הוצאות. המשיבים חויבו לשאת בהוצאות הבנק בגין הערעור. השופט י' כהן נתן את פסק הדין, קיבל את טענות הבנק והניח על כנו את פסק דינו של בית המשפט המחוזי.