ת"ע 9546-12-21

תקציר

בפסק דין זה, בית המשפט לענייני משפחה בירושלים נדרש להכריע במחלוקת הנוגעת לביטול צו קיום צוואה ותצהירי הסתלקות מהירושה. **רקע עובדתי:** המנוח, שנפטר בשנת 2017 בגיל 96, הותיר אחריו ארבעה ילדים (התובעים 1-2, ז', א') ואשה (התובעת 3), אשר מונה לה אפוטרופוס קבוע. הנתבעת היא נכדתו של המנוח (בתו של ז'), והנתבע הוא נכדו (בנו של א'). בני הזוג, שהגיעו לישראל מצרפת בשנת 2003, התגוררו בדירה בבעלותם בנתניה. בסמוך לפטירתו של המנוח, רכשו בני הזוג דירה נוספת בירושלים. ב-4.10.2017, חתמו הילדים על תצהירי הסתלקות מהעיזבון לטובת אמם. ב-7.12.2017, הגישה הנתבעת בקשה לקיום צוואה בכתב יד (בצרפתית) מיום 13.7.2017, לפיה הוריש המנוח לנתבעת את חלקו בדירה בנתניה ולנתבע את חלקו בדירה בירושלים. בצוואה זו, האם חתמה כעדה, וציינה שהמנוח כתב וחתם על המסמך. ביום זה, הגישה האם גם בקשה לצו ירושה אחר יתר עיזבונו של המנוח, אליה צורפו תצהירי ההסתלקות של הילדים. ב-26.3.2018, ניתן צו ירושה וקיום צוואה, לפיו האם יורשת את יתר העיזבון. ב-23.12.2019, הגישו התובעים בקשה לביטול צו קיום הצוואה וביטול תצהירי ההסתלקות, אליה הצטרפה האם. **טענות הצדדים:** התובעים טוענים כי יש לבטל את צו קיום הצוואה, מכיוון שניתן ללא ידיעתם וללא שניתנה להם הזדמנות להעלות טענות נגד תוקפה. כמו כן, הם מבקשים לבטל את תצהירי ההסתלקות, שכן חתמו עליהם מתוך הטעיה שהעיזבון יחולק לפי דין. הנתבעת טוענת לדחיית התביעה בשל שיהוי, היעדר עילה, וחוסר תוקף לתצהירי ההסתלקות. **הכרעת בית המשפט:** 1. **ביטול צו קיום הצוואה:** בית המשפט פתח בהסבר של הוראת סעיף 72(א) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, המאפשר תיקון או ביטול צו ירושה או קיום צוואה על בסיס עובדות או טענות שלא היו בפני הרשם או בית המשפט בעת מתן הצו, וזאת בתנאי שהטענה או העובדה לא יכלו להיות מובאות קודם לכן בהזדמנות הסבירה הראשונה. * **הטענה המרכזית של התובעים:** התובעים טוענים כי לא ידעו על קיום הצוואה ועל הבקשה לקיומה עובר למתן הצו. לטענתם, נודע להם על הצוואה ועל הצו שניתן רק ב-13.2.2020, במסגרת הליכי האפוטרופסות. * **הוכחת ידיעה:** בית המשפט בחן בהרחבה את טענות הצדדים וקבע כי הנתבעת לא הוכיחה שהתובעים ידעו על הצוואה או על הבקשה לקיומה לפני 13.2.2020. הנתבעת הסתמכה על תצהיר האם, בו נטען כי מסרה את הצוואה לילדים, אך בית המשפט קבע שתצהיר זה אינו מהווה הוכחה לכך שהתובעים ידעו על *הבקשה לקיום* הצוואה. בנוסף, נמקו התובעים את השיהוי בהגשת הבקשה לביטול הצו בטיפול דחוף באמם, שהוחזרה מצרפת, וכן בתקופת מגפת הקורונה. בית המשפט קיבל את הסבריהם, וקבע שהם פעלו בהזדמנות הסבירה הראשונה. * **השפעה על ההליך:** בית המשפט הדגיש כי הנתבעת לא הוכיחה שהתובעים קיבלו הודעה על הגשת הבקשה לקיום הצוואה, וכי הדבר מהווה הפרה של חובת ההמצאה וההודעה ליורשים על פי דין, מכוח דיני הירושה וחובת תום הלב. * **הסתמכות על תצהירים:** התברר כי האם, אשר חתמה כעדה לצוואה, וכן כאפוטרופסית, הינה מוגבלת תפקודית וקוגניטיבית, ונסיבות חתימתה על מסמכים מעלות תהיות. * **לימוד מתיק האפוטרופסות:** בית המשפט ציין כי במסגרת תיק האפוטרופסות, עלו טענות משמעותיות לגבי נסיבות עריכת המסמכים, חוסר תום הלב מצד חלק מבני המשפחה, והניצול לכאורה של האם. * **ההחלטה:** לאור האמור, ובהתחשב במשקלן הלכאורי של טענות התובעים נגד תוקף הצוואה (לרבות הטענה שהמנוח לא ידע לכתוב את המסמך), קבע בית המשפט כי קיים בסיס מספק לבטל את צו קיום הצוואה, וזאת על מנת לאפשר דיון מהותי בטענות לגופן. 2. **ביטול תצהירי ההסתלקות:** בית המשפט דחה את בקשת התובעים לביטול תצהירי ההסתלקות. הוא קבע כי התובעים חתמו על התצהירים מתוך הבנה שהמנוח לא הותיר צוואה, ועל מנת לקיים את רצונו שהאם תזכה בכל העיזבון. אף אם הם הוטעו, הרי שחתימתם על תצהירי ההסתלקות השתכללה, והם אינם נחשבים עוד ליורשים. בית המשפט הוסיף כי אי ביטול צו קיום הצוואה, כשלעצמו, אינו מצדיק את ביטול ההסתלקות. עם זאת, מובהר כי אם תוגש בעתיד צוואה אחרת לקיים, או אם תוגש צוואת האם, יוכלו התובעים לשוב ולעתור לביטול הסתלקותם. **החידוש המשפטי:** פסק דין זה מדגיש את החשיבות הקריטית של מילוי חובת ההמצאה וההודעה ליורשים על פי דין, כנדרש בחוק הירושה ובתקנות הירושה. אי מילוי חובה זו, גם אם מתקיים שיהוי בהגשת בקשה לביטול צו, לא יהווה מכשול בפני בירור טענותיהם של היורשים. כמו כן, בית המשפט מחדד את העיקרון לפיו, כאשר צו קיום צוואה ניתן ללא ידיעתם של יורשים על פי דין, וטענות מהותיות נגד תוקף הצוואה עולות, יש להפעיל שיקול דעת רחב לביטול הצו, על מנת לאפשר בירור אמיתי של העובדות ושל רצון המצווה. המקרה מדגים כיצד טענות בדבר העדר כשרות המצווה, השפעה בלתי הוגנת, והטעיה, יכולות להצדיק ביטול צו קיום צוואה, גם לאחר חלוף זמן ניכר.