ע"א 1267/04

תקציר

הסכסוך נסוב סביב הסכם שכירות להקמה והפעלה של תחנת דלק על חלקת קרקע בבעלות הנתבעים. התובעת, קליאוט, טענה כי הנתבעים פעלו בחוסר תום לב במהלך המשא ומתן בכך שלא גילו עובדות מהותיות והציגו מצגים מטעים. קליוט ביקשה סעד הצהרתי, וקבעה כי הסכם השכירות והסכם הפשרה שבא בעקבותיו בטלים ומבוטלים, וביקשה פיצוי בגין נזקים והוצאות. עם זאת, בית המשפט לא מצא ראיות לחוסר תום לב או הטעיה מצד הנתבעים. נקבע כי קליוט הייתה מודעת לדרישות התכנוניות ולצורך בכביש גישה בחלקה שכנה, כמו גם להתנגדות הראשונית של השכן. הנתבעים לא היו מעורבים בהליכי התכנון ולא ידעו על עמדת השכן. הסכם הפשרה, שגם קליוט טענה כי הושג במרמה, נמצא תקף, שכן לא היו ראיות למצג שווא מצד הנתבעים. בנוסף, קבע בית המשפט כי הנתבעים ביטלו כדין את הסכם השכירות בשל הפרה יסודית של קליאוט בכך שלא הקימו את תחנת הדלק ושילמו דמי שכירות. באשר לתביעה לעשיית עושר ולא במשפט, קבע בית המשפט כי המערכת החוזית בין הצדדים הסדירה את סוגיית ההשבה, ודיני העשיה אינם חלים. לחילופין, גם אם כן חלה, לא הצליחו התובעים להוכיח את שווי ההתעשרות של הנתבעים. משכך, דחה בית המשפט את תביעתה של קליוט וקיבל את תביעתם שכנגד של הנתבעים, והורה לקליוט לשלם לנתבעים דמי שכירות וחיובים נוספים כמפורט בתביעה שכנגד, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. הסכם החכירה הוכרז כמבוטל כדין, ובית המשפט דרש למחוק את רישום החכירה הנלווה. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 20.2.2008.