ע"א 136/56

תקציר

פסק הדין המדובר נסוב סביב סכסוך חוזי שבו היו מעורבים סלבקו פוקס ואיילון עציוני בע"מ. פוקס, מכונאי-מנעולן, עבד עם החברה לפיתוח וייצור מכונות לניקוי חלקי מנוע בלחץ קיטור. עם זאת, מחלוקת על תנאי החוזה ביניהם הובילה את פוקס להתפטר מהחברה, מה שגרם לאיילון ועציוני לבקש צו מניעה שיאסור על פוקס לייצר את המכונות בכוחות עצמו. הערכאה הנמוכה יותר נענתה לבקשת החברה, מה שהוביל את פוקס לערער על ההחלטה. הערעור נדון בפני השופט לנדוי, שאישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בפסק דינו הטיל לנדוי ספק בתחולתו הישירה של המשפט המקובל האנגלי בעניין "ריסון הסחר" על המשפט הישראלי, והציע גישה מורכבת יותר המתחשבת בתנאים המקומיים ובמסגרת המשפטית. עם זאת, לצורך מקרה זה, הוא הניח את תחולת המשפט האנגלי והתמקד בהשלכותיו. הפסיקה האנגלית מבחינה בין שני סוגים של הגבלות עיסוק: אלה שבין עובד למעביד, ואלה הכרוכות במכירת מוניטין. הראשונים נתפסים בדרך כלל בספקנות רבה יותר, כאשר בתי המשפט מתערבים כדי להגן על העובדים מפני הגבלות מיותרות. עם זאת, במקרה האחרון, כאשר בעל עסק מוכר את רצונו הטוב ומסכים לא להתחרות, בתי המשפט נוטים יותר לאכוף את ההסכם. לנדוי אפיין את ההסכם בין פוקס לאיילון ועציוני כשייך לקטגוריה השנייה, שכן הוא כרוך בהעברת ידע או "ידע" על מכונה מסוימת, ולא בהגבלה כללית על מקצועו של פוקס. השופטת הוסיפה ובחנה את סבירות ההגבלה עבור הצדדים והציבור, ומצאה כי התנאים היו הוגנים. יש לציין כי פוקס עדיין תקבל אחוזים ממכירת המכונות ותוכל לחזור לייצור אם החברה תפסיק את הייצור. יתר על כן, היכולת המוגבלת של השוק המקומי לקלוט מכונות כאלה תמכה בבלעדיות זכויות הייצור של איילון ועציוני. לפיכך אושר צו המניעה נגד פוקס, אך עם תיקון המבהיר כי יוכל להיכנס לייצור המכונה אם החברה תוותר על זכויותיה. ההחלטה נועדה לאזן בין האינטרסים של הצדדים ולשמור על הגבלה סבירה על הסחר, ובסופו של דבר לדחות את ערעורה של פוקס ולחזק את פסיקת הערכאה הנמוכה יותר.