ת"פ 60892-01-13

תקציר

הנאשם הואשם במספר עבירות, בהן פגיעה באתר עתיקות, חפירה ללא היתר, נזקים מיוחדים ושהייה בלתי חוקית בישראל. העבירות לכאורה התרחשו ביום 5.7.2011, אז נצפו הנאשם ואחרים חופרים באתר עתיקות באמצעות כלים וגלאי מתכות, תוך גרימת נזקים כבדים. עובדי רשות העתיקות רדפו אחרי החופרים אך הם נמלטו. הנאשם זוהה כאחד החופרים באמצעות ראיות מצולמות ועדויות מומחים, למרות שהכחיש את המיוחס לו. השופט מצא את עדויות עדי התביעה משכנעות ומהימנות, ואילו עדותו של הנאשם נקבעה כבלתי אמינה. בנוסף, דחה השופט את טענות ההגנה בדבר מחדלי חקירה ואכיפה בררנית. השופט הגיע למסקנה כי אשמתו של הנאשם הוכחה מעבר לספק סביר באישומים של גרימת נזק לאתר עתיקות, חפירה בלתי חוקית ושהייה בלתי חוקית בישראל, ולכן הרשיע אותו. חזקת הכוונה לפי חוק העתיקות לא הופרכה על ידי הנאשם. פסק הדין ניתן ב-20 במרץ 2018.