בר"ע 31365-05-10

תקציר

בפסק דין זה בחן בית הדין בקשה לחופשה לצורך ערעור על פטור מאגרה בהליך בבית הדין לעבודה. בית המשפט העליון שב והדגיש כי אגרת בית משפט כרוכה הן ברכיב "מס" והן ברכיב "מחיר", המייצג אגרת חובה עבור שירותים שיפוטיים והשתתפות חלקית בהוצאות ההליך המשפטי. תקנות האגרות, שתוקפן החל מיום 1.9.2008, קובעות כי פתיחת הליכים מחייבת תשלום אגרה לשם הבטחת חומרת ההליכים ומניעת ניצול לרעה. בעוד שקיימים חריגים מסוימים, סעיף 12 מאפשר פטור מאגרה למבקשים המוכיחים הן אי יכולת כלכלית והן עילה להליך. במקרה זה, בית המשפט המחוזי מצא עילה חלקית בלבד הקשורה לתביעה להחזר הוצאות הגעה לישראל. כתוצאה מכך, היא שללה פטור מלא מאגרה אך אפשרה דחייה של מחצית מתשלום האגרה עד תום ההליכים. למרות שהכיר באתגרים הניצבים בפני מהגרי העבודה, בית המשפט סבר כי החלטה זו סבירה, שכן רוב התביעות היו פטורות מתשלום, והאגרה הנדרשת הייתה נמוכה יחסית. בסופו של דבר נדחה הערעור ללא צווי הוצאות, ונמצא מתאים בהתחשב בנסיבות הספציפיות.