ע"א 65/67

תקציר

המקרה המדובר סובב סביב עיזבונו של יהודי חסר אזרחות תושב גרמניה שנפטר בשנת 1965 והותיר אחריו נכסים בישראל. השאלה המרכזית בערעור הייתה לגבי הדין החל על תוקפה של צוואת המנוח, ובפרט על צורתה. בית המשפט המחוזי קבע כי דין מקום מגוריו של המנוח, הדין הגרמני, צריך לחול. על החלטה זו הוגש ערעור, כאשר המערערים טענו להחלת הדין העברי. פסק דינו של השופט כהן, אליו הסכימו השופט הלוי והנשיא אגרנט, דחה את הערעור. פסק הדין דן בהרחבה בחוקים ובאמנות החלים, לרבות האמנה בדבר מעמדם של מחוסרי אזרחות. על פי אמנה זו, מעמדו האישי של אדם חסר אזרחות נקבע על פי דין מקום מגוריו. אמנה זו אמנם אינה מחייבת, אך היא משקפת את המשפט הבינלאומי ויכולה למלא את הפער במשפט הפנימי הישראלי בנוגע לדין האישי החל על מחוסרי אזרחות. פסק הדין מדגיש את העיקרון של כיבוד כוונת המצווה להבטיח את תוקפה של צוואתו ומכאן לבחור בדין מקום המגורים - במקרה זה, הדין הגרמני - כפי שהיה השיטה המשפטית שהוכרה במעשיו של המנוח. בנוסף, השופט כהן מציין כי הדין האישי של תושב חוץ חסר אזרחות אינו קבוע במפורש בדין הישראלי. יתר על כן, המשפט העברי, אף שהוא נושא סמכות הלכתית, אינו מערכת המשפט היחידה העומדת לרשות המצווה.