ע"מ 13356-07-13

תקציר

הערעור עוסק בשומות מס שנעשו על המערער, חגי זגורי, על ידי פקיד השומה הארצי, לפי מיטב שיקול הדעת, לשנות המס 2008, 2009 ו-2010. זגורי לא דיווח על הכנסותיו או הוצאותיו בשנים אלה ולא ניהל ספרים. בעקבות הליכי עיקול שיזם פקיד השומה, הגיש זגורי דו"חות שנתיים לשנות המס האמורות. לאחר מכן הוציא פקיד השומה שומות שהתבססו על הכנסותיו של זגורי ממקורות שונים, לרבות מועדוני הימורים, ריבית מהלוואות וספינת קזינו. זגורי ערער על שומות אלה וטען כי חלק ניכר מההכנסות המיוחסות לו לא היו קיימות, פקיד השומה היה כבול להצהרות בא כוח המדינה בתיק הפלילי נגדו, ופקיד השומה לא שקל הוצאות שונות שהוצאו לו. בית המשפט בחן את הטענות והראיות שהוצגו על ידי הצדדים. צוין כי ההערכות התבססו במידה רבה על ממצאי הכרעת הדין במשפטו הפלילי של זגורי וכי המשיב הסתמך אך ורק על כתב האישום והכרעת הדין כראיות. על פי פקודת הראיות, ממצאיו של פסק דין מכריע במשפט פלילי קבילים כראיה במשפט אזרחי ונחשבים ראיה לכאורה. מאחר שזגורי לא ניהל רשומות, נטל ההוכחה להפריך את השומות היה מוטל עליו. עם זאת, זגורי לא סיפק ראיות נוספות במהלך הליך הערעור. בית המשפט מצא כי קביעת ההכנסה של המשיב מסחיטה באמצעות איומים לא נתמכה בראיות והפחית את ההכנסה המוערכת לשנת 2010 בסכום זה. באשר להכנסות מספינת הקזינו, קיבל בית המשפט את חישובי המשיב לשנים 2008 ו-2009 אך תיקן את השומה לשנת 2010, שכן מכתב האישום לא משתמע כי זגורי הפעיל את האנייה במשך כל אותה שנה. טענותיו של זגורי בנוגע להכנסותיו ממועדוני הימורים והלוואות בריבית נדחו מאחר שהודה בעובדות כתב האישום ולא הביא כל ראיה שתתמוך בטענותיו. בית המשפט גם אישר את החלטת המשיב שלא להכיר בהוצאות מסוימות הנתבעות על ידי זגורי, שכן הוא לא סיפק מידע מספיק כדי לתמוך בטענות אלה. ככלל, הערעור נדחה ברובו, וזגורי חויב לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 50,000 ₪.