ע"פ 8140/19

תקציר

ערכאת הערעור החליטה שלא להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולא מצאה נסיבות חריגות המצדיקות התערבות בקביעות העובדתיות ובממצאים בדבר מהימנות, משקל ומספיקות של הראיות. מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי הירי קשור לפיגוע התבססה על דברי המערער ועל ראיות מאששות, המצביעות על מודעותו ומעורבותו. טענתו של המערער בדבר תמימותו, הייתה בלתי סבירה וחסרת תימוכין, והימנעותו משימוש בעדויותיהם של חוקרי השב"כ לא הייתה ראויה. בית המשפט הדגיש את חומרת אי הקלטת דברי המערער בשפה הערבית, אך הבהיר כי החובה לתעד חקירות בשפת העצור היא מוחלטת. בית המשפט מצא כי הערעור על פסק הדין אינו משכנע ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי. עם זאת, בית המשפט מצא את העונש שהטיל בית המשפט המחוזי קל מדי והחליט להחמיר את עונשו של המערער ל-18 שנות מאסר, תוך הדגשת האשמה הגבוהה והצורך בהרתעה במקרים כאלה. אזרחים ישראלים המשתתפים בפיגועים הם תופעה מדאיגה המחייבת ענישה קשה כדי למגרה. חומרת הפיגוע, השלכותיו והבחירה בהר הבית כיעד הצדיקו עונש כבד יותר. השופט א' ברון והשופט נ' הנדל הסכימו עם ההחלטה.