פל"א 89-11-20

תקציר

הכרעת הדין דנה בעונשים המוטלים על נאשם שביצע עבירות תנועה מרובות, לרבות נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון תקף ואי עצירה ומתן סיוע לאחר תאונה. השופט פותח בהתוויית המסגרת המשפטית והעקרונות המנחים את גזר הדין, תוך שימת דגש על עקרון ההלימות, השואף ליחס הולם בין חומרת העבירה לבין העונש. שני אזורי ענישה נפרדים נקבעים לשני האישומים, כאשר הראשון חמור יותר מהשני. השופט בוחן את נסיבות העבירות, הערכים החברתיים הנפגעים, חומרת הפגיעה ומדיניות הענישה הרווחת. עבור כל אישום, השופט מגדיר את אזור הענישה המתאים, תוך התחשבות בנסיבות הספציפיות. העבירה החמורה ביותר נחשבת לנהיגה בזמן פסילה, והשופט דן בטווח הענישה המתאים לעבירה זו. השלב השני בוחן האם קיימים שיקולים המצדיקים חריגה מאזור הענישה עקב שיקומו של הנאשם. השופט מכיר בנסיבותיו האישיות של הנאשם, בהבעות החרטה ובהשפעת מעשיו על חייו, אך אינו מוצא בהם די כדי לחרוג ממתחם הענישה שנקבע. השלב השלישי מתמקד בקביעת העונש ההולם באזורי הענישה שנקבעו, תוך התחשבות בנסיבותיו האישיות של הנאשם, עברו התעבורתי וגורמים רלוונטיים נוספים. השופט שוקל את האינטרס הציבורי בהטלת עונש הולם ומרתיע על נסיבותיו האישיות של הנאשם. כתוצאה מכך, השופט מחליט שלא להטיל את עונש המאסר המבוקש על ידי התביעה, אלא מטיל קנס ופסילה ממושכת על שני האישומים. הפסילות בנויות לרוץ במקביל ובמצטבר עם עונשים אחרים שהנאשם מרצה, בהתחשב בהרשעותיו הקודמות ובמאסר על תנאי. עונש המאסר הכולל נקבע על 18 חודשים, ותקופת הפסילה הכוללת נקבעת על 36 חודשים. השופט גם מטיל מאסר על תנאי ומורה על הפסקת הליכים בתיק מעצר נפרד. לנאשם נמסר כי זכותו לערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתוך 45 יום.