ת"א 52816-10-18

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הטענות שהועלו בבקשה לדחיית תביעת המשיב. ראשית, באשר לטענת היעדר סמכות מהותית, מצא בית המשפט כי גם אם הסעדים הנוספים המבוקשים על ידי המשיב אינם בסמכותו המהותית של בית המשפט המחוזי, הם כפופים לסעד העיקרי המבוקש - הצהרה כי המשיב הוא הבעלים היחיד של הדירה הנדונה. לפיכך, לבית המשפט המחוזי נתונה הסמכות לדון בכל הטענות. שנית, בית המשפט מצא כי אין השתק שיפוטי במקרה זה, שכן המשיבה לא הפיקה כל תועלת מההליך הקודם שלה בבית המשפט לענייני משפחה, שם נדחו טענותיה. לבסוף, הסכים בית המשפט עם המבקש כי למשיב אין עילת תביעה, שכן הדירה הייתה נתונה לשעבוד, ולכן המנוח לא יכול היה להוריש או להעביר למשיב זכויות כלשהן שיגברו על זכותו הקניינית של המבקש. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לדחות את תביעת המשיב מחוסר עילה, ועודד את הצדדים, ובעיקר את המבקש, לשקול אפשרויות פשרה מחוץ לכותלי בית המשפט. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, ותביעת המשיב נדחתה. בית המשפט לא פסק הוצאות למי מהצדדים, והכיר בזכותו של המשיב לערער על ההחלטה לבית המשפט העליון.