ע"פ 4543/90

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת להסדר טיעון במסגרתו הודו המערערים באישומים נגדם והסכימו לקנס ולשישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות. בית המשפט המחוזי אישר את ההסדר והטיל את הקנס והעונש המוסכמים ב-15 במאי 1990. אחד המערערים ערער על הקנס שהוטל עליו, אך נקבע כי הערעור הוגש באיחור. המערערת טענה כי הערעור הוגש בתוך המועד האחרון, בהתחשב בפגרת הקיץ ובשביתת בית המשפט. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו, שכן תקופת הערעור קבועה במפורש בחוק וכוללת ימי מנוחה והפסקה. עוד ציין בית המשפט כי טענת השביתה של המערערים אינה עומדת בעינה, שכן השביתה הסתיימה ביום 11.9.90, והערעור הוגש גם חודש לאחר מכן. יתר על כן, בית המשפט לא מצא הצדקה להארכת המועד. טענות המערערים בדבר סמכותו של בית המשפט וסכום הקנס לא הצדיקו את השיהוי, שכן הסדר הפשרה הוסכם על שני הצדדים והמערערים לא מחו על התנאים קודם לכן. לא היה כל הסבר סביר לשיהוי המערערים בערעור, ולפיכך קבע בית המשפט כי הערעור הוגש שלא כדין והורה על הסרתו מן הרשומות. פסק דין זה ניתן ביום 8.1.91.