עת"מ 1001/03

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה שהגישו בעלי קרקע חקלאית בפתח תקווה, שהתנגדו לתוכנית מתאר מקומית לאדמתם, שבמסגרתה היא תחולק מחדש ללא הסכמת הבעלים. העותרים טענו כי התכנית אינה חוקית, שכן היא לא הקצתה להם חלקות פיצויים קרובות ככל האפשר לחלקתם המקורית, אלא פיצלה את זכויות הפיצוי שלהם בין חלקות מגורים לחלקות עסקים המרוחקות מאדמתם המקורית, ופגעה בזכויות הקניין שלהם. עוד נטען כי התוכנית העדיפה באופן בלתי הוגן בעל חלקה אחר, דן, שקיבל זכויות מגורים מוגדלות בחלקה המקורית, מה שיצר מקרה של אפליה. כמו כן, חלקו העותרים על דרישת התכנית כי בעלי המגרשים יישאו בהוצאותיה, שלטענתם ימומנו באמצעות היטל השבחה על ידי הוועדה המקומית. לבסוף, טענו העותרים כי הם זכאים לפיצוי בגין הפקעת אדמותיהם לצרכי ציבור, שכן למעלה מ-40% מאדמותיהם יועדו לצורכי ציבור ללא כל תשלום. בית המשפט דחה את העתירה ולא מצא כל אי חוקיות או אפליה בתכנית. בית המשפט קבע כי הנסיבות התכנוניות בחלקת העותרים שונות מאלה שבחלקת דן המועדפת, וכי התכנית מפצה את העותרים כראוי בגין הפקעת אדמותיהם. עוד קבע בית המשפט כי ניתן לחייב את הוצאות התכנית בבעלי המגרשים, ולא באמצעות היטל השבחה, שכן היא אינה מהווה כפל תשלום, ולבסוף קבע כי מקדמי השווי ששימשו בתכנית היו סבירים. פסק הדין הורה לעותרים לשלם את הוצאות המשיבים.