דב"ע נו/224 - 3

תקציר

בפסק דין זה דחה בית המשפט את תביעת המערערים לפיצויי פיטורים מהחברה המשיבה בה עבדו. המערערת טענה כי פיצויי הפיטורים צריכים לכלול מרכיב של "שעות נוספות גלובליות" כחלק משכרם הרגיל. עם זאת, השופט קבע כי המערערים לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת רכיב זה לא היה תוספת לשכרם, אלא רכיב פיקטיבי. הקביעה התקבלה על יסוד נסיבותיו הספציפיות של המקרה, בהתחשב באופי עבודתה של המערערת ובשעות הנוספות שלהן בפועל. השופט התייחס גם למסקנות חקירתו של מר י' לוין, שקבע כי תשלום "השעות הנוספות הגלובליות" נועד כתוספת שכר קבועה. עם זאת, השופטת הסכימה עם עמדת המשיב כי רכיב זה שולם בגין עבודה בשעות נוספות ואין לכלול אותו בחישוב פיצויי הפיטורים. מאחר שתביעת המערערת התבססה על הסכם קיבוצי ולא על חוק פיצויי פיטורים, הגיע השופט למסקנה כי טענת המשיב כי הוסכם על פיצויי הפיטורים ודחה את הערעור, תוך שהוא מקבל את החלטת בית הדין האזורי. המערער חויב בהוצאות המשפט של המשיב, בסך 4,000 ₪ בתוספת מע"מ.