ע"א 1/84

תקציר

במקרה דנן של הפרת חוזה למכירת דירה, ביטלו המשיבים את החוזה בשל מצבו הרעוע של המוכר, בטענה כי הוא מסכל את ההסכם. לאחר שהמוכרים החזירו שיק בגין התשלום הראשון, פדה אותו המערערת, וקיבלה משמעותית פחות מהערך הדולרי המקורי עקב פיחות המטבע. המערערת תבעה את ההפרש והסכימה לפיצוי. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה לפיצוי שנקבע מראש, בנימוק שמדובר ב"תניה גורפת" שאינה קשורה באופן סביר לנזקים צפויים, ופסק רק חלק מהנזקים. בית המשפט העליון סקר מספר נקודות משפטיות ובהן תחולתו של חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), וקבע כי המדינה המדכאת לא תירצה משפטית את ההפרה, ובכך הפכה אותה להפרה יסודית ולא לחוזה מסוכל. בית המשפט העליון ציין כי בעוד שקביעתו של סעיף 11 לפיצוי של 20% בגין כל הפרת תנאי עיקרי היא אכן גורפת, היא יכולה להיות תקפה על פי החוק אם סכום הפיצוי תואם באופן סביר את הנזקים הפוטנציאליים בהתחשב בהקשר של אינפלציה גבוהה. בית המשפט הכיר בכך שהמוכרים יכלו לצפות כי ביטול החוזה עלול לגרום לנזקים כאלה. יתר על כן, המערערת לא הייתה חייבת להקל על נזקי המוכרים על ידי פדיון מיידי של השיק, שכן הדבר עשוי היה להשתמע מהסכמת הביטול. הוחלט לכבד את הערעור באופן חלקי, תוך חיוב פיצוי מופחת בסך 25,000$ שישקף אומדן סביר יותר של הנזקים, תוך דחיית עשיית עושר ולא במשפט של המערער. בנוסף, פסק בית המשפט לטובת המערערת בעניין הפרשי המטבע. המקרה מדגים את האיזון בין הגינות הפיצוי לבין נסיבות אישיות בלתי צפויות המשפיעות על התחייבויות חוזיות.