דב"ע נה/17 - 01

תקציר

במקרה דנן, דחה תחילה בית הדין האזורי ערעור שהגישה המערערת על החלטת ועדה רפואית בעניין פגיעה בעבודה שנגרמה לה ביום 12.4.92. הוועדה הרפואית קבעה במקור 32% נכות ב-2 באוגוסט 1993, אך החלטה זו בוטלה על ידי ועדת העררים, שקבעה נכות של 0% ב-27 בספטמבר 1993. בדיון שהתקיים לאחר מכן הוחזר התיק לוועדה הרפואית לעררים, שתפקידה היה לבחון מחדש את הממצאים, ובפרט להתמקד בבדיקת אולטרסאונד ובמכתב מפרופ' הורושובסקי. ב-17 בפברואר 1994 אישרה הוועדה מחדש את החלטתה לאחוזי נכות אפסיים, וקבעה כי הקרע המלא של כתף ימין אינו קשור לתאונת העבודה וכי הקרע החלקי בכתף שמאל קדם לאירוע, כפי שמעידים מסמכים רפואיים מהשנים 1978 ו-1984. הוועדה מצאה כי הקרע אינו קשור לתאונה ולא הסכימה עם מסקנותיו של פרופ' הורושובסקי בנוגע לקביעת נכות, למרות שהכירה בממצאיו. טענתו העיקרית של המערער הייתה כי החלטת הוועדה נעדרת הנמקה מספקת, אשר על פי חוק חייבת להתלוות לקביעת נכות. על אף שבתחילה נראה היה כי אין די בכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי נימוקיה המפורטים של הוועדה, כאשר נשקלו במלואם, עמדו באמות המידה המשפטיות הנדרשות. לפיכך נדחה הערעור ביום 30.7.95.