ת"ק 5369-11-16

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד הנתבעים בגין הפרת סעיף 30א לחוק התקשורת, האוסר על משלוח דברי פרסומת באמצעות הודעות אלקטרוניות ללא הסכמה מפורשת מראש ובכתב של הנמען. המחלוקת נסובה סביב שלוש סוגיות מרכזיות: האם ההודעות נשלחו באופן אלקטרוני ואוחסנו בתיבת הדואר הנכנס של התובעת, אחריות הנתבעים מול גוגל כקבלן עצמאי, והאם התובעת הסכימה לקבל מודעות אלה. השופט פוסק לטובת הנתבעים ודוחה את התביעה. לטענתם, הפרסומות המדוברות אינן עונות להגדרת "מסר אלקטרוני" כמפורט בחוק התקשורת, שכן לא ניתן לשמור אותן באופן ממוחשב והן מחייבות הכנסה אקטיבית לתיבת הדואר הנכנס. השופט מסכים, ומציין כי פרסומות אלה נבדלות מהודעות דוא"ל רגילות, והחוק אינו חל עליהן. בנוסף, טענת הנתבעים כי הם השתמשו בקבלן עצמאי, גוגל, לצרכי הפרסום שלהם, ולא ידעו על הפרות חוקיות כלשהן, מתקבלת. השופטת מדגישה כי תכלית התיקון לחוק התקשורת אינה חלה על פרסומות אלה, שכן הן מופרדות באופן ברור מהודעות דוא"ל אחרות ואינן גורמות לנמען כל טרחה או חדירה לפרטיות. יתר על כן, השופטת קובעת כי גם אם היו מתקיימים כל התנאים ל"מסר אלקטרוני", עדיין לא היו הפרסומות נחשבות לעבירה על החוק, שכן הן נעלמות אוטומטית ואינן דורשות כל פעולה מצד הנמען. השופט מפנה לפסיקה קודמת, פרשת טויסטר, התומכת בעמדה זו. לבסוף, השופטת מתייחסת בקצרה לשאלה האם התובעת הסכימה לקבל את הפרסומות. הנתבעים טענו כי בעצם פתיחת חשבון גוגל מסכים המשתמש לתנאים, הכוללים הצגת פרסומות במקומות המיועדים לכך. בעוד השופטים מציינים כי נקודה זו אינה צריכה להיקבע בשל הפסיקה הקודמת, הם מציינים כי תנאי פתיחת חשבון דוא"ל עשויים להשתנות עם הזמן, מה שמקשה על קביעת הסכמת התובע במועד מסוים. לסיכום, השופט לא השתכנע כי הנתבעים הפרו את חוק התקשורת, ולכן התביעה נדחית. התובע חויב לשלם הוצאות משפט לכל נתבע, ופסק הדין ניתן בהעדר הצדדים.