ס"ע 18054-01-11

תקציר

הנתבעים בתיק זה כוללים את המועצה האזורית עמק לוד ושלושה מעובדיה, לרבות ראש המועצה. התובעת, עובדת סוציאלית המועסקת על ידי המועצה, הגישה תביעה נגד מעסיקה ושלושת העובדים, בדרישה לסעדים שונים, לרבות צו הצהרתי ופיצוי בגין הפסד הכנסה ונזק לא ממוני. הנתבעים העלו מספר טענות מקדמיות לדחיית התביעה על הסף, ובהן בקשה להכרה בחסינות לנתבעים 2 עד 4 כעובדי ציבור, בקשה לפיטורים על הסף בשל היעדר סמכות מהותית ובקשה נוספת בשל התיישנות. לאחר בחינת הטענות והראיות שהוצגו, החליט בית המשפט לקבל באופן חלקי את בקשות הנאשמים. ראשית, התביעה נגד הנתבעים 2 ו-4 נדחתה על יסוד חסינותם כעובדי ציבור לפי סעיפים 7א ו-7ג לפקודת הנזיקין. בית המשפט קבע כי מעשיהם נעשו במסגרת תפקידם הרשמי ולא מתוך כוונה לפגוע בתובע. מאחר שהמועצה הציעה לשאת גם בנזקים שייגרמו כתוצאה ממעשיהם של הנתבעים 2 ו-4, התביעה האישית נגדם הייתה מיותרת. שנית, עילות התביעה בגין פגיעה בפרטיות והטרדה מאיימת נדחו מחוסר סמכות עניינית. בית המשפט הסביר כי עוולות אלה נופלות מחוץ לסמכותו של בית הדין לעבודה. עם זאת, בית המשפט הבהיר כי הוא עדיין יכול לשקול האם החוק למניעת הטרדה מאיימת הופר במסגרת תביעת התובע בגין הפרת חובה חקוקה. שלישית, הבקשה לדחייה על הסף מחמת התיישנות נדחתה בשלב זה. בית המשפט קבע כי הנסיבות אינן מצדיקות שלא להחיל את ההוראות העוצרות את תקופת ההתיישנות. צוין כי תביעת התובעת לא נדחתה בשל טעויות פרוצדורליות או חוסר תום לב, וחלק מהגורמים שהובילו לעיכוב בהליך הקודם לא היו בשליטת התובעת. עם זאת, התובע יכול היה להעלות טענה זו כהגנה, והיא תתברר במהלך שמיעת הראיות. לבסוף הורה בית המשפט לדחות את התביעות שלגביהן היה חסר סמכות, אך לא את התביעה כולה. כל צד חויב לשלם לנתבעים 2 עד 4 סכום מסוים בשכר טרחת עורך דין, ואילו הוצאות המשפט לנאשם 1 ייקבעו בעת מתן פסק הדין. ההחלטה על המשך ההליכים תימסר לצדדים במועד מאוחר יותר.