עת"מ 9304-08-11

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את עתירתו של עובד זר, אשר ביקש מבית המשפט לחייב את משרד הפנים להאריך את שהייתו בישראל מעבר לתקופה המקסימלית הקבועה בחוק. העותר, עובדי סיעוד זרים, לא עמדו בנוהלי המשרד המסדירים העברת עובדים זרים בין מעסיקים. החוק מחייב עובדים זרים לדווח על כל שינוי מעסיק בתוך פרק זמן מוגדר, דבר שהעותרת לא עשתה. במקום זאת, הוא נותר מובטל במשך מספר חודשים וניסה ללא תוחלת להסדיר את מעמדו בדרך אחרת. בית המשפט הכיר בקשיים הניצבים בפני העובדים הזרים בישראל ובכשלים במערכת, אך הדגיש כי העותר לא הוכיח כל מכשול אובייקטיבי המונע ממנו לפעול על פי נהלי המשרד. זאת ועוד, העותר שהה בישראל כבר קרוב לחמש שנים, שהיא התקופה המרבית המותרת בחוק לעובדים זרים בקטגוריה שלו. בית המשפט הדגיש את שיקול הדעת הרחב הנתון למשרד בבואו להחליט על גירוש עובדים זרים ואת תפקידו המצומצם בבחינת החלטות אלה. העותר לא סיפק הצדקה מספקת לכך שבית המשפט יתערב ויורה למשרד להעניק לו החרגה. לפיכך נדחתה העתירה, וצו הביניים שהוצא בוטל.