פש"ר 55156-05-23

תקציר

פסק הדין מבטל את קביעת החוב השני של המנהל המיוחד, שכן הוא מצדד בטענות המערערים כי הקביעה לא התבססה על ראיות מספיקות וחרגה מהנחיות הצדק הטבעי. בית המשפט מקבל את הטענה כי החלטת המנהל המיוחד, שהעניק למבקש 50% מנכסי החברה בפירוק, הייתה בלתי סבירה, מה גם שהמבקש דרש בעקביות תוצאה זו למרות מספר פסקי דין שדחו את תביעתו. במקום ללכת בעקבות בעלי הדין בדרך עקרה, בית המשפט מבטל את קביעת החוב השני ומורה על מינוי שמאי מומחה מטעם בית המשפט לקביעת שווי זכות השכירות, שהיא הנושא היחיד שנותר במחלוקת. החלטה זו מתקבלת במסגרת הפרוצדורלית הגמישה של הליך חדלות הפירעון, במטרה למנוע תוצאה בלתי צודקת. שפע הטענות הנוספות של שני הצדדים, המבקשים לבטל את קביעת החוב, נדחות, שכן בית המשפט מוצא אותן כתביעות ממוחזרות שכבר יושבו שלוש פעמים בפסקי דין קודמים. שני הערעורים נדחים, ועל מינויו של שמאי המקרקעין יש להודיע בתוך עשרה ימים בתיק העיקרי.