ת"צ 28695-05-16

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לבקשה לביטול או לעיון חוזר בהסכמה פרוצדורלית שניתנה בשנת 2017. הסכמה זו נגעה למסירת מידע מסוים על ידי המשיב למבקש, ובפרט לשיעור העסקים המסווגים כ"עסקים קטנים" על ידי הבנק המשיב בכל שנה בין השנים 2012 ל-2016. המבקש טען כי על המשיב למסור מידע זה בדרך אחרת, תוך סריקת התצהיר הרלוונטי לתיק בית המשפט. עם זאת, השופט סירב לבטל את ההסכמה מ-2017 או להורות על שיטת גילוי חלופית. הם ביססו החלטה זו על עמידתו של המשיב בפסיקה קודמת של בית המשפט העליון שאישר את הסכם ההסכמה ועל כך שהמבקש לא סיפק הצדקה מספקת לביטולו. כמו כן, הדגישה השופטת כי שיטת הגילוי הנוכחית אינה פוגעת ביכולתו של המבקש לעשות שימוש יעיל במידע בהליך המשפטי וכי האינטרסים של שני הצדדים מאוזנים כראוי. עוד הורתה השופטת כי התצהיר המשלים יימסר באופן אישי לרגולטור, תוך שמירה על שלמות הסכם ההסכמה תוך שמירה על זכויות שני הצדדים לטעון על היקף העיון בתצהיר. בנוסף, הדגישה השופטת את החשיבות באי חשיפת הנתונים לצדדים שלישיים כלשהם ללא אישור בית המשפט מראש והבהירה כי התצהיר לא ייסרק לתיק בית המשפט עד לשלב הבא של ההליך, אם תביעת המבקש תוכר כתובענה ייצוגית. לבסוף קבע השופט כי כל צד יישא בהוצאותיו בגין הבקשה, כאשר המשיב שומר לעצמו את הזכות לתבוע הוצאות הקשורות להחלטה זו במועד מאוחר יותר.