דנג"צ 1836/18

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס למספר עתירות ועררים בנוגע לתחולת החלטת מועצת מקרקעי ישראל 979, המעניקה לחוכרים של חלקות מגורים בהתנחלויות חקלאיות אפשרות לרכוש את כל הזכויות למגורים. מטרתה המוצהרת של ההחלטה היא לקדם צדק חלוקתי, הגינות ושוויון. עיקר המחלוקת נסובה סביב מועד יישום ההחלטה, כאשר העותרים טוענים למועד מוקדם יותר והמשיבים מציעים מועד מאוחר יותר. פסק דינו של בית המשפט העליון, שניתן בהרכב מורחב, העדיף את עמדת המשיבים וקבע את מועד הגשת הבקשה כמועד מתן פסק הדין בתיק רלוונטי קודם, בג"ץ 1027/04. בית המשפט נימק החלטה זו בכך שבחן את לשון ההחלטה ואת תכליתה, ומצא כי שתיהן עולות בקנה אחד עם פרשנותם של המשיבים. יתר על כן, בית המשפט שקל את תכליתה האובייקטיבית של ההחלטה ואת ציפיותיהם הסבירות של העותרים, ובסופו של דבר הגיע למסקנה כי עמדת המשיבים משרתת טוב יותר את האינטרס הציבורי. פסק הדין דחה גם טענות בדבר שיהוי בלתי סביר ואפליה, תוך הדגשת ייחודיות הנסיבות. בית המשפט הכיר בחובתה של הרשות לפעול למען האינטרס הציבורי ובמומחיותה המיוחדת, והעניק להחלטתה מידה של סבירות. באשר לבקשה לקבלת ראיות חדשות, דחה בית המשפט את בקשתה כבלתי רלוונטית לבקשה לדיון נוסף, ומשום שלא הציגה עובדות חדשניות. בית המשפט גם פסק שלא לקיים דיון נוסף, וקבע כי פסק הדין רק יישם תקדימים קיימים על הוראות מנהליות, ולא קבע עקרונות משפטיים חדשים. מאחר שפסק הדין התקבל פה אחד והערעורים לא הציגו דיונים חדשים, הבקשה לדיון נוסף נדחתה. משכך, חויב המבקש בהוצאות המשיבים.