פש"ר 5693/09

תקציר

עניינו של פסק דין זה בתביעת חוב שהגיש מר יצחק חנאי (המערער) כנגד הנאמן שמונה לנכסי אחיו, אשר עבר הליכי פשיטת רגל בשנת 2008. המחלוקת נסובה סביב מספר מרכיבים של תביעת החוב, בהם הצמדה וריבית על הלוואות ששימשו את חנאי להסדרת חובות אחיו, שערוך קרן חוב לעירייה ותשלום עבור פינוי דיירים מוגנים מנכסים בחולון. החלטת השופטת, שניתנה ביום 19.10.2022, בהיעדרם של הצדדים, אישרה חלק מרכיבי תביעת החוב תוך דחיית אחרים. באשר להצמדה ולריבית על ההלוואות, קבעה השופטת כי הוראות פקודת פשיטת הרגל אינן חלות במקרה זה, שכן לא נמצאה ראיה להסכם בין חנאי לאחיו בדבר ריבית או מועד פירעון מסוים. כתוצאה מכך, חנאי אינו זכאי להפרשי ריבית או הצמדה על ההלוואה ששימשה אותו לכיסוי חובות אחיו. מטעמים דומים פסק השופט נגד שערוך קרן החוב לעירייה. הוראות הפקודה בדבר ריבית והצמדה אינן חלות גם כאן, שכן לא הוצג הסכם או הודעה מוקדמת המחייבים תשלומים אלה. חנאי זכאי רק לסכום הקרן של החוב. עם זאת, השופטת קיבלה את תביעתה של חנאי לתשלום בגין פינוי דיירים מוגנים. השופט מצא כי הנאמן הודה בתשלום זה במהלך החקירה הנגדית ולא הציג כל ראיה משכנעת להפרכת טענתו של חנאי. לפיכך, חנאי זכאית לפיצוי בגין תשלום זה, אם כי ללא הפרשי ריבית או הצמדה, שכן לא חלה במקרה זה הסכמה או הוראה חוקית כאמור. בסיכומו של דבר, השופט קיבל חלקית את תביעת החוב, תוך הכרה בזכותו של חנאי לסכומי הקרן שתבע, אך שלל ממנו כל ריבית או הפרשי הצמדה על סכומים אלה. ההחלטה מחזקת את עקרון השוויון בין הנושים ומדגישה את הצורך בהסכמות והודעות ברורות בנוגע לתשלומי ריבית בתיקי פשיטת רגל.