ת"א 7374/02

תקציר

הנתבע, ראש עיריית ירושלים, נמצא אחראי להוצאת דיבתו של התובע, עורך עיתון ירושלמי מקומי, בארבעה מתוך שישה פרסומים. ראש העיר כינה את העורך "עבריין פלילי", "שיכור", והצהיר בכזב כי הורשע בהריגה. ראש העיר גם לא הזכיר כי הרשעתו של העורך בגרימת מוות ברשלנות תוך כדי נהיגה תחת השפעה, הייתה מיושנת. המניע של ראש העיר נמצא כנקמה, שכן עיתונו של העורך פרסם כתבות ביקורתיות רבות על ראש העיר. טענותיו של ראש העיר לחסינות מכוח חופש הביטוי וכעובד ציבור נדחו, למעט שני פרסומים: ראיון והודעה שפרסם דובר העירייה, שראש העיר לא היה אחראי להם. השופט הכיר באווירה העוינת בין הצדדים, וציין כי גם עיתונו של העורך פרסם ביקורת לא הוגנת על ראש העיר. לפיכך, תביעת העורך לפיצויים בסך 500 אלף שקל נחשבה מופרזת, ובית המשפט פסק לו פיצויים בסך 10,000 שקל, לצד מחצית מסכום שכר הטרחה ושכר טרחת עורך דין בסך 3,000 שקל.